איך צריך להתייחס לפגיעות בפלסטינים?
יש להבחין בין שמחה שנובעת מרגשות נקם שהיא פסולה ובין תחושת סיפוק הנובעת מאכפתיות לכבוד שמים ועם ישראל. כשההסתכלות היא על מעשי הרשע כלפי ה' וכלפי עמו, יש הצדקה לרינה
יש להבחין בין שמחה שנובעת מרגשות נקם שהיא פסולה ובין תחושת סיפוק הנובעת מאכפתיות לכבוד שמים ועם ישראל. כשההסתכלות היא על מעשי הרשע כלפי ה' וכלפי עמו, יש הצדקה לרינה
בעתות הכאב אנו יודעים להתאחד.פעולות נקם פסולות הן מן ההיבט המוסרי והן מן ההיבט התועלתי. הנקמה מסוכנת ומפלגת, ואילו הנחמה מלכדת ומחזקת
אנו בתקופה בה אנשי הדת מהדתות השונות מאמינים באותו אל. ותפקידם הוא להטיף לאחדות, לדרכי שלום ואהבה, לימים בהם איש באמונתו יחיה ויגור זאב עם כבש ושכבתם ואין מחריד
השיטה של התורה היא שלא עושים מלחמה עם שום אדם עד שקוראים לו לשלום תחילה, דרכו של עם ישראל למצות תחילה אפשרויות של מו"מ מדיני. אבל מה קורה כאשר המו"מ לא מצליח?
יונתן ברג לקח קצת הפסקה מהמירוץ שנקרא "מדינת ישראל" וטס לתורכיה. אחרי מפגש לבבי עם מקומי הוא קיבל תזכורת למתח בין המדינות והאסימון נפל: להפסיק להתנהג כמו עם רדוף
בפרשת השבוע רואים המשך לצמיחת תרבות שמעמידה את קדושת החיים במרכז בניגוד לתרבות המצרית. חשוב לחדש את הרעיון הגדול הזה. להיזהר לא לקדש את ה"ארץ" ולהמשיך לבחור בחיים
אחרי שהמנגנון הכושל שוב הוכיח שמשהו לא עובד, אפשר לשאול: מדוע אנו זקוקים לאזרח מס' 1, לראשון בן שווים, לדמות עבור טקסים? נעם דן חושבת שהגיע הזמן לדון בזה אבל בנחת
במהלך הבחירות לנשיא המדינה נחשפה תמונה שבה נבחרי ציבור עושים לביתם במרץ, בשעה שבעניינים עקרוניים הם נעלמים. כדאי להסתכל על יהושע בן נון ולהבין איך מנהיג צריך להיות
העם יצא לגלות ותיקן את חטאו אבל בהמשך הוא חזר ושוב חטא בארץ ישראל בזמן בית שני. אז מה עושים? איך לא חוטאים בארץ ישראל? הרב דוד מנחם מסביר
איך צריך לנהוג מנהיג אמיתי? מדוע שולח משה את המרגלים? האם הוא לא סומך על ההבטחה האלוהית שהארץ טובה היא? מה ההבדל בין הגולה לישראל? ומי הענקים של היום?
אלפים נמשכים לחצרות רבנים ומפקידים את רכושם בידיהם למרות מצוקתם הכלכלית, ניצול מיני בהסוואה של מעמד רוחני ועוד. עצוב שפעמים רבות מדי אושרו של האדם נתונה בידי אחר
לכאורה, ספר "במדבר" ראוי להיות מניפסט של אנשי ממסד שרואים את שאר החברה כנחותים אך קריאה בפרשה מגלה כי הספר מעניק לגיטימציה לדמוקרטיזציה של הסמכות הדתית והעולם הרוחני
ריח הקנאה עולה באוויר בתקופה האחרונה ובעיקר במרוץ לנשיאות. פרשת השבוע - "נשא", עוסקת במידה זו ומציעה שורה של דרכים להתמודדות איתה
בכתבות העוסקות בטבעונות צצו טוקבקים דומים בשנאתם לביקור האפיפיור. איחולי מוות ואיומים מזוויעים למי שמבקש להציע סדר מוסרי חדש. והשאלה היא למה?
דמיינו את התסריט הבא: ראש הממשלה נפגש עם עובדים זרים שביצעו את עבודתם בצורה מעולה ואומר להם: "הבאתם המון כבוד למדינה". קשה לדמיין, אך זה בדיוק מה שקרה השבוע
במין האנושי נטועה השאיפה להתקדם תמיד. האדם נמצא תמיד בהתקדמות, הפרשה מעמידה אותנו על כך שאנחנו הולכים כל הזמן, השאלה היא לאיזה כיוון?
כמה ציני לקרוא למקום המחלל את הקודש ע"י לקיחת שוחד ושבירת החוקים למען אינטרסים אישיים "פרויקט הולילנד"-אדמה קדושה. שבירת חלום הקוממיות של החברה הישראלית בהגיעה אל הארץ
מה כל כך חשוב בלימוד התורה? ומה ההבדל בין לימוד התורה לבין לימודי פיזיקיה או כימיה? הרב ליאור אנגלמן מסביר
אם חלק מהעם חוטא, כולם סובלים ונענשים כי "כל ישראל ערבים זה לזה". אך מהי באמת הכוונה במשפט הזה? הרב דוד מנחם מסביר
פרשת "בהר" הביאה לא מעט אישים גדולים למחשבה שהתורה דוגלת בסוציאליזם, מה שנכון אבל חלקית. היא יוצרת סינתזה בין המצוות הסוציאליות לבין הפתיחות לכלכלת השוק החופשי
התורה מדירה בעלי נכויות מעבודת המקדש. כהן בעל מום שיעבוד עבודה חילל בכך את הקודש. האם המסקנה שהתורה מפלה אנשים אלה? ודאי שלא. המציאות שונה כיום ופה טמונה התשובה
למה אסור לנקוב בשם השם? למה רגע אחרי שהתקרבנו, נאסר עלינו לקרוא בשמו, לגלגל את עוצמתו על השפתיים? האם תמיד ההרחקה משרתת את הקדושה? ואם לא, את מי היא כן משרתת?
רבים בציבור הדתי לא רואים בעין יפה היחלצות לעזרת הסובלים בעולם. "יש מספיק מסכנים אצלנו וצריך לעזור לאחינו לפני שדואגים לעולם". זוהי דרכה של היהדות? הרב לוביץ מסביר שלא
מה זה אומר להיות קדושים? איך זה מתקשר אלינו אל העולם האנושי, היומיומי, המורכב מהרבה רגעים קטנים וחולשות ודחפים? ויותר מזה, מה זה אומר להיות קדוש כאלוהים?
פסח הוא הזדמנות להטמיע בקרבנו את הרגישות למצוקות הכלכליות בחברה הישראלית, לדרוש מהממשלה ומעצמנו לעשות יותר כדי שיציאת מצרים תהיה לא רק סיבה למסיבה אלא גם תניע שינויים
המפגש של בית ישראל עם מסורת החג מעודד משום שלמרות המאמץ של מחברי ההגדה להעלים את משה מהסיפור שלנו, מרכז הכובד של הדרמה נשאר אנושי
על הניצול המביש של החרדים (ולא של חב"ד) את המפגש של נתניהו במאפיית המצות. על השופט רוזן שהפך לגיבור השבוע והמלצה על ספר חדש של חיים באר. יונתן ברג מסכם את השבוע
פרשת נגעי בתים יכולה ללמד על הזהירות הנדרשת מכל התייחסות שלילית לאחר. חובה לחשוב פעמיים, ואף לשבת שבעה נקיים לפני שחורצים דין שלילי על בית, על אחת כמה וכמה על בני אדם
מה הקשר בין ציפורים לטהרת המצורע? הרב דוד מנחם מסביר מדוע המצורע צריך להביא שתי ציפורים לטהרתו ואיך קשורים לכל זה עץ ארז, אזוב ותולעת.
הפרשה, שעניינה טיפול הכהן בנגע הצרעת, מבקשת לעשות את התיקון הנדרש בכל רמה. נתקן את עצמנו, נתקן את החברה הישראלית, נתקן את העולם. והשבוע הוכח שיש לנו הרבה מה לתקן
בתכנית "נפגשים בפרשה" שמשודרת בערוץ מאיר, מסביר הרב שלמה אבינר את הדחיפות במצוות המילה, שבאה ללמדנו שלא הגענו לכאן לבילוי, ושהחיים צופנים לנו גם קשיים לא מעטים במהלכם
הנוער הישראלי שמחפש ריגושים, מככב בראש רשימת השותים אחרי אוקראינה. סיפור נדב ואביהו מלמד כי יש להיות זהירים בניסיון להגיע למוזה במיוחד אם מסתכנים באבדן שליטה עצמית
היהודים במגילה הרגו רק באויביהם מבקשי רעתם וכמובן לא טף ונשים. אנו לא ששים אלי קרב להיכנס לעימותים וגם כשהורגים באויבים, אנו עורגים לשקט ולא להרג, למנוחה ולא למלחמה
חז"ל לא אומרים שהדור מאושר אם מנהיגיו חוטאים, אלא אם הם באים מיוזמתם ומודים "טעינו ועברנו עבירה". כאשר מנהיגים נתפסים בקלקלתם ואינם מודים, זו לא סיבה לאושר אלא לכאב לב
בשבוע שבו צוינו אחוזי הגירושים הגבוהים בישראל, כדאי להזכיר לעצמנו שבמקרים לא מעטים ניתן היה למנוע אותם, אילו היו בני הזוג שותפים לרצון לתקן ולא ממהרים לפרק את הקשר
שוב הויכוח סביב חשיבותו של מוסד הנשיאות. הטענה שזהו מוסד מיותר ובזבזני ויש לבטלו. נשיא המדינה כמו הכהן הגדול, הינו דמות סמלית שאין לה תפקיד פוליטי ויש להשאירו ולכבדו
רבנים בישראל צריכים להיות סמל לניקיון כפיים. לצערנו בתקופה האחרונה, היו חריגות מעיקרון זה. כל רב נדרש לחזק את אמון הציבור ביושרה ובניקיון הכפיים של רבני ישראל
כבוד הבריות לפי חז"ל, לא קשור למעמד כלשהו. יש לכבד כל בריה. גם מי שנמצא במעמד נחות כגון תלמידים, מי שלא שייך לעם ישראל ואפילו עבריינים, כמו גנב השה של פרשתנו
עולם הפרסום מכיר את הטבע החמדני ומפתה לקנות את מה שלא צריך. אין לבטל את היצר הזה אבל חשוב לדעת לשלוט בו בתבונה. יש להבין מה רוצים רק כי יש לאחרים ומה באמת חשוב לנו
כשעם ישראל התלונן, ה' הקשיב וסיפק להם כל צרכיהם. התלונות נחשבו לחטא ובכל זאת ה' נענה בחיוב. יש לשמוח שהמדינה נאורה, מאפשרת חופש ביטוי ולא נוהגת ביד קשה עם המפגינים
אסור להפוך את הרבים לאחד: "הם מביאים מחלות, הם פושעים" או "הם כולם טפילים, לא עושים צבא, לא משלמים מיסים". כשרואים את העולם כפרטים כל אחד ואחד הוא עולם ומלואו
חז"ל אמרו שהיה ניתן למשש את החושך במצרים ועוביו היה כדינר זהב. התיאור הציורי בא ללמד מה יקרה לחברה שרודפת אחרי כסף. כשאנשים רואים כסף, הם לא רואים עוד איש את אחיו
יוסף התריע על תופעה ידועה - אחרי השפע יבוא השפל. ואצלנו יש כאלו שמדחיקים את זה. מצבם הכלכלי של האזרחים הוותיקים בישראל מלמד על בעיה של מחסור שמחייב כל אחד להתעורר
היוזמה שנוקטת תמר, על מנת לגנוב את זרעו של יהודה מציגה מניפולציה נשית בוטה. המסורת אמורה היתה לגנות אותה אבל היא זוכה לשבחים. התורה מחנכת אותנו כאן ליוזמה וחריפות
יש 5 סוגים של אלימות: פיזית, מילולית, נפשית, כלכלית ומינית וכנגדם דיברה הפרשה והפטרתה. פרשת 'וישב' יושבת על הראש, מרתיעה מסכנות האלימות, וקוראת לעקור אותה מהשורש
ליעקב אין דוחות מודיעין, הוא לא יודע אם עשיו מגיע למלחמה או לשלום. הוא נע בין פחד לאמון. גם אנחנו לא יודעים לאן האיראנים פונים. יונתן ברג חושב שהגיע הזמן לנסות ולתת אמון
לפי הסקרים של הלמ"ס, האנשים בבני ברק מאושרים יותר מהחילונים. למה? כי כל עוד הם מגשימים את עצמם, לומדים תורה ומלמדים את הילדים, לא חסר להם דבר. אהרון קריב מאושר
יעקב נתפס במדרש כמי שמעיר דובים ישנים. הוא שגה כשיזם עימות עם עשיו. לא תמיד משתלם לפתוח חזית. אם שוקלים כל כניסה למאבק ביישוב הדעת, מגיעים למסקנה כי שב ואל תעשה עדיף
בפרשה האימהות מעבירות לנו מסר: אל תקיימו את המצוות כמו עיוורים. מי שציווה אתכם עשה את זה לטובתכם. קיימו את המצווה מתוך הבנה. לא מתוך אילוץ ואילוף. תבינו ואז תבצעו
לחיאני ראש עיריית בת-ים המואשם, זכה ברוב הקולות בעירו וטען בשחצנות : "הציבור הכריע, לא יעזור בית דין". השבוע, היושר לא הוביל את ההחלטה. האם זה דומה ליעקב ועשיו?