מכות מצרים: לתבוע מהמנהיגים שלנו לקחת אחריות
סיפור מכות מצרים הוא מיתוס במובן הזה שמיתוסים אמורים ללמד אותנו משהו אודות עצמנו. האם אנחנו מאפשרים לשליטים שלנו, בחסות הדמוקרטיה, לנצל את השררה שניתנה להם גם במחיר של הפקרת העם?
סיפור מכות מצרים הוא מיתוס במובן הזה שמיתוסים אמורים ללמד אותנו משהו אודות עצמנו. האם אנחנו מאפשרים לשליטים שלנו, בחסות הדמוקרטיה, לנצל את השררה שניתנה להם גם במחיר של הפקרת העם?
האווירה החגיגית והרוחנית יחד עם התקווה להתחדשות נגדעו באבחת סכין, ירי אקדח וגם בפוסטים מתלהמים בפייסבוק. מי שנושא ראשו ומביט אל האופק יודע שבשוך הקרבות, הסערות וההאשמות נצטרך לשבת ולראות לאן פנינו מועדות
לא רבים זוכרים אבל בתורה מופיעים שני סיפורי בריאה. מדוע התורה מציגה בפנינו כבר על ההתחלה שני סיפורים סותרים? שני סיפורים בהם דמות האדם כל כך שונה? ומה ניתן ללמוד מכך?
סקר של חברת גיאוקרטוגרפיה חושף כי רוב העם סבור שעל כל המפלגות היהודיות לכלול במצען נושאים הנוגעים לזהות יהודית. לפי הנתונים, נשים דורשות זאת יותר מהגברים, ומסורתיים יותר מהחרדים
למרות הצפייה שיוסף יסדר ג'ובים בשלטון למשפחתו, וישלב אותם בסיפור ההצלחה הכלכלי, הוא לא מכניס אותם לבורסה המצרית ולא מערבב אותם בסיפור ההצלחה שלו. הוא עושה כאן הפרדה
התעוזה הנשית של תמר מזכירה לי את המאבק של נשים חרדיות, שנפתח בימים האחרונים. ח"כ מוזס קבע כי "לא יהיו נשים בפוליטיקה". האם הוא קרא את פרשת השבוע על מעשה תמר? האם יהיה מסוגל לומר צדקה ממני?
חברי מועצת העם החליטו לקרוא למדינה החדשה - ישראל. בשם זה גלום קונפליקט פנימי - "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכל". האם הם כיוונו למשמעות המילה? מדינת ישראל יכולה להתמודד רוחנית ופנימית מול השסע העמוק בזהותה הלאומית?
היום במדינת ישראל יש ציבור שלם של לומדים שלא למדו כמונו את פרשת השבוע. הם לא לוקחים אחריות. הם לומדים באוהל ואחרים עובדים, אחרים מפרנסים, אחרים שומרים ואחרים נלחמים ומתים בעבורם
כאשר מציעים לאברהם חלקת אדמה בחינם, הוא לא לוקח אותה אלא קונה. והארץ לא תהייה ירושה לעם ישראל בדרך של גזל או גניבה או ספק גניבה.לא כך נוהגים היום יהודים במקרים רבים, כמו למשל ביהודה ושומרון
אברהם בחר לבנות תרבות המבוססת על קרבן בהמה ושבר מסורת של קרבן אדם. רבי יוחנן בן זכאי, שבר את מסורת הקורבנות והמיר אותה בתפילה ולימוד. ויצחק רבין בחר לשבור את מסורת העימות ולפנות אל דרך השלום. ואז קם עליו יהודי גס וחשוך ורצח אותו. האם יש לנו דרך חזרה?
מקור חטאם של יזמי מגדל בבל הוא בעובדה שחיי האנשים היו בעיניהם חסרי ערך, לעומת ערכו הרב של המגדל. בזמן שעסקנו במחאה קולנית בפייסבוק על מחיר המילקי, עשרות עובדים נשלחו לבתיהם ולאף אחד לא היה אכפת. מדוע זה קורה?
דינו של הבן הסורר - הוצאה להורג לאור היום בסקילה. במילים אחרות, ילד קטן אשר אינו מקשיב בכיתה, מקלל את הוריו, שותה וודקה ומעשן - יסקל למוות. מצווה אשר ללא ספק הייתה מזעזעת את "סופר נני". למזלנו, חז"ל הבינו כי מצווה זו כבר איננה מתאימה לזמנם הקדום
אלוהים רצה שנקים פה חברה צודקת, אחרת - הוא מבחינתו לא מתחייב לעזור לנו בעסק של ירושת הארץ. מחשבות על רונאל פישר וכמה נביאים
התרבות היהודית היא תרבות הלכתית ומעשית, אך גם תרבות של תיקון עולם וצדק חברתי. אותם האנשים שמפגינים נגד זוג צעיר ופועלים כביכול בשם הישרדותו של העם היהודי, מחללי שם שמיים, הם אלה שיביאו את כלייתו המהירה ביותר. ירין רבן עם פרשת השבוע
הראייה את הצד השני והכרה בסבלו לא הופך אותנו לפחות ציוניים או פחות צודקים. היא רק הופכת אותנו ליותר אנושיים, יותר ערכיים ובכך יותר נאמנים לדרכו של אלוהים
בזמן שמומחי האולפנים וחרטטני המקלדת קוראים "לכבוש את עזה" או "למוטט את החמאס", מהדהד פסוק אחד מפרשת ואתחנן, שמלמדת אותנו להתגבר על הצדק ולעשות את הישר והטוב. פרשת השבוע
עם ישראל קיבל ציווי חד משמעי: לרשת את יושבי הארץ ולאבד את כל תרבותם הדתית-רוחנית. מה עלינו להסיק? שכל עוד לא "ניקינו את הארץ" מ"יושבי הארץ" לא נזכה למנוחה ולנחלה?
קריאות הנקמה שנשמעו ברחובות עדיין מהדהדות. אסור להתעלם מהקולות הגזעניים הללו ואין להתייחס אליהם כאל קיצונים הזויים, הם בשר מבשרנו ועל כן הכאב גדול עוד יותר
בימים בו רבים מאיתנו מגויסים ואחרים נמצאים תחת איום הטילים בואו ניתן לממשלה להחליט ונסמוך ידינו על כוחות הבטחון שיפעלו תוך כדי שימוש בכח בצורה מוסרית וחוקית
אנו בתקופה בה אנשי הדת מהדתות השונות מאמינים באותו אל. ותפקידם הוא להטיף לאחדות, לדרכי שלום ואהבה, לימים בהם איש באמונתו יחיה ויגור זאב עם כבש ושכבתם ואין מחריד
בפרשת השבוע רואים המשך לצמיחת תרבות שמעמידה את קדושת החיים במרכז בניגוד לתרבות המצרית. חשוב לחדש את הרעיון הגדול הזה. להיזהר לא לקדש את ה"ארץ" ולהמשיך לבחור בחיים
איך צריך לנהוג מנהיג אמיתי? מדוע שולח משה את המרגלים? האם הוא לא סומך על ההבטחה האלוהית שהארץ טובה היא? מה ההבדל בין הגולה לישראל? ומי הענקים של היום?
אלפים נמשכים לחצרות רבנים ומפקידים את רכושם בידיהם למרות מצוקתם הכלכלית, ניצול מיני בהסוואה של מעמד רוחני ועוד. עצוב שפעמים רבות מדי אושרו של האדם נתונה בידי אחר
בכתבות העוסקות בטבעונות צצו טוקבקים דומים בשנאתם לביקור האפיפיור. איחולי מוות ואיומים מזוויעים למי שמבקש להציע סדר מוסרי חדש. והשאלה היא למה?
כמה ציני לקרוא למקום המחלל את הקודש ע"י לקיחת שוחד ושבירת החוקים למען אינטרסים אישיים "פרויקט הולילנד"-אדמה קדושה. שבירת חלום הקוממיות של החברה הישראלית בהגיעה אל הארץ
למה אסור לנקוב בשם השם? למה רגע אחרי שהתקרבנו, נאסר עלינו לקרוא בשמו, לגלגל את עוצמתו על השפתיים? האם תמיד ההרחקה משרתת את הקדושה? ואם לא, את מי היא כן משרתת?
מה זה אומר להיות קדושים? איך זה מתקשר אלינו אל העולם האנושי, היומיומי, המורכב מהרבה רגעים קטנים וחולשות ודחפים? ויותר מזה, מה זה אומר להיות קדוש כאלוהים?
המפגש של בית ישראל עם מסורת החג מעודד משום שלמרות המאמץ של מחברי ההגדה להעלים את משה מהסיפור שלנו, מרכז הכובד של הדרמה נשאר אנושי
הפרשה, שעניינה טיפול הכהן בנגע הצרעת, מבקשת לעשות את התיקון הנדרש בכל רמה. נתקן את עצמנו, נתקן את החברה הישראלית, נתקן את העולם. והשבוע הוכח שיש לנו הרבה מה לתקן
קהלים חדשים, דתיים וחילונים הם חלק מהתחדשות תרבותית שמאפיין מרכזי שלה הוא הדמוקרטיה של חווית הקדושה. ההתחדשות היא מרתקת וגורמת לפרשה שלנו לחוש חיה ורלבנטית יותר מתמיד
למרות שע"פ היהדות אין לעשות מסכה, בפורים כן עוטים מסכות. המקור המשוער למנהג הוא בסיפור המגילה כשאסתר הסתירה את זהותה ומאז בפורים אנו עוטים מסכות לא כדי להסתתר אלא כדי לחשוף
מגילת אסתר מלאה במסכות שנועדו להטעות את האחר, כמו המסכות שחבשו אחשוורוש, המן ואסתר ויש מסכות שנועדו להצביע על האמת שחושפות את השקר שבפנים כמו המסכות שחבשו מרדכי וושתי
סערה מתחוללת סביב הנשיאה בנטל. החרדים טוענים כי הם נושאים בנטל מלחמת התורה. היום קמים קולות נגדיים שמבקשות להתקרב בדרכן שלהן לתורה ללא להזניח את המחויבות לצבא ולחברה
תופעת פגיעה בזכויות עובדים בכל הקשור ליום המנוחה, נפוצה. הפרשה מעבירה מסר: השבת דוחה את בניית המשכן כי לא ניתן לדחות את הזכות למנוחה. המשכן יחכה והאדם יצא ישוב למשפחתו
הממשלה בחרה במשא ומתן ובחרה לשחרר ולהתמודד עם הכאב והלב הכבד. האם משהו באמת ישתנה? לא יודעת אבל יש פה בחירה ואני, בלב כבד ועם הרבה אהבה למשפחות השכולות, מכבדת אותה
פעם זה היה אופנתי רק בקהילות קטנות בתל אביב וירושלים, והיום בארגונים רבים יושבים חילונים ולומדים לימודי קודש. לקראת האיחוד של בינה ואלול החלטנו לראיין את ראשי הארגונים