מדי שבוע רחלי רוטנר תנסה להחזיר את אמיר חצרוני בתשובה באמצעות עיונים בפרשה. השבוע הם ניסו להבין אם הפרשה היא בעצם סרט בורקס היתולי, גילו ששיער פנים הופך אותך לאויב העם ושמרק עדשים תמורת בכורה זה חרא של עסקה. כוכב אורח: שף אסף גרניט החתיך
תהיו קצת פחות יעקובים ויותר עשוים, צאו מהאוהלים, תראו את האחר, תשאלו שאלות ותפסיקו לפחד. כך תגלו שלפעמים מי שנתפס כאיום קיומי יכול להיות אפילו אח אובד ואוהב
יש אומרים שהיתה זו נשיקה כואבת: עשיו בכה שהוא נאלץ לנשק יהודי, ויעקב בכה כי ידע שנשיקה עם שונא ישראל דורשת מחיר של וויתורים. ובכל זאת הייתה נשיקה. למה? הרב רונן לוביץ' מסביר
חברי מועצת העם החליטו לקרוא למדינה החדשה - ישראל. בשם זה גלום קונפליקט פנימי - "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכל". האם הם כיוונו למשמעות המילה? מדינת ישראל יכולה להתמודד רוחנית ופנימית מול השסע העמוק בזהותה הלאומית?
על מנת שלא ירבו בישראל עובדים מקופחים ומנוצלים קבעה התורה הלכות המעניקות הגנה לעובד השכיר. התורה מלמדת שהלנת שכר השכיר איננה רק עברה על דיני ממונות - אלא גם על דיני נפשות
יעקב אבינו, בנימין זאב הרצל וגםחנה סנש חלמו חלומות שהשפיע על חייהם וחיינו. צריך לדעת לחלום לא לאבד תקווה ואם נרצה ונדע לחלום, אולי עוד תהיה כאן דמוקרטיה וחברת מופת ושלום
אחרי שיצחק אבינו מוכיח שבעזרת אמונה מוצקה ודביקות במשימה החוברים לשיקול דעת מאוזן והרבה סבלנות, אפשר להגיע להשלמה כנועה של הפלישתים
לפי הסקרים של הלמ"ס, האנשים בבני ברק מאושרים יותר מהחילונים. למה? כי כל עוד הם מגשימים את עצמם, לומדים תורה ומלמדים את הילדים, לא חסר להם דבר. אהרון קריב מאושר
ליעקב אין דוחות מודיעין, הוא לא יודע אם עשיו מגיע למלחמה או לשלום. הוא נע בין פחד לאמון. גם אנחנו לא יודעים לאן האיראנים פונים. יונתן ברג חושב שהגיע הזמן לנסות ולתת אמון
יעקב נתפס במדרש כמי שמעיר דובים ישנים. הוא שגה כשיזם עימות עם עשיו. לא תמיד משתלם לפתוח חזית. אם שוקלים כל כניסה למאבק ביישוב הדעת, מגיעים למסקנה כי שב ואל תעשה עדיף
בהלכה אנו מוצאים מערכת חוקים מפורטת ומתקדמת שמגנה על השכירים במשק. חובתנו לדאוג לזכויות העובדים, למנוע את ניצולם, לדאוג להם לתנאי עבודה ראויים ולשלם להם שכר הוגן ובזמן
בפרשה האימהות מעבירות לנו מסר: אל תקיימו את המצוות כמו עיוורים. מי שציווה אתכם עשה את זה לטובתכם. קיימו את המצווה מתוך הבנה. לא מתוך אילוץ ואילוף. תבינו ואז תבצעו
