לא מובן מאליו למצוא מקום עבודה שמשקף את מה שאוהבים לעשות, במיוחד בקרב קהילת בעלי הצרכים המיוחדים. חשוב להדריך את המעסיקים ולסייע להם להתמודד עם המוגבלות, וגם המדינה צריכה לסייע להם עם הטבות מימון. בסופו של דבר, כולם מרוויחים והחברה הופכת שוויונית יותר
גברים ונשים - בכולנו יש משהו שמעורר השראה, וצריך רק לחשוף אותו. עם זאת, עדיין נראה שהמין היפה לא מוערך מספיק, ובעולם צריכים להדגיש, להעריך ולחלוק כבוד לכל כך הרבה נשים שעושות דברים מדהימים. מילה של לי על כמה נשים חזקות
לא בטוח שהשאלה בנוגע לחיים עם אוטיזם היא אוניברסלית. התשובה, תלויה במידת הסבלנות של המדינה ואזרחיה. ומה בישראל? המצב לא טוב, אבל חיוך יכול לעשות את ההבדל. לי גיא-רון מסבירה
שבוע הספר הוא זמן טוב להיזכר שיצירות ספרותיות יכולות להראות לנו את הדרך ולפקוח את העיניים שלנו. כולנו יכולים להיסחף לסיפור, ואולי זו קלישאה, אבל המשפט "הם חיו באושר ועושר" הוא מסוג הדברים שגורמים לי להאמין בסוף טוב גם בשבילי. הלוואי שנקרא כמה שיותר
לי-גיא רון רואה קווי דמיון בין הקהילה הגאה לאוכלוסיית הצרכים המיוחדים, שזכויותיהם נרמסות לא פעם והחברה מערימה עליהם מגבלות. לרגל חודש הגאווה, היא קוראת להימנע מלשפוט אחרים, לחתור לשוויון בין כולם ובעיקר לאמץ גאווה אישית - אחרת פשוט לא נהיה מאושרים
עונת הקיץ מסמלת את סופה של שנה מהותית: סיום בחינות, טקסים ואירועים - והפרס הגדול בסיומה, החופש הארוך שמגיע. מזג האוויר מאפשר לעשות הרבה דברים - וליהנות מהאווירה המשחררת. ובכל זאת, אם נרצה או לא, הקיץ פה. אז לא באמת נשאר לנו, אלא ליהנות ממנו - כל פעם מחדש
עצוב, מאכזב, פוגע ומיותר: השימוש בכוח במעצרו של נער אוטיסט בירושלים ממחיש שלא קיימת מספיק הבנה של הספקטרום ושל שלל המוגבלויות במסגרתו. לי גיא-רון ואביה יורי הזדעזעו מהתקרית, ומדגישים: בעלי סמכות חייבים להתנהל ברגישות מול בעלי צרכים מיוחדים
לא סתם נחשב הכלב לחברו הטוב של האדם. נאמנותו יוצאת דופן ובלתי תלויה כמעט בדבר, קשר שקשה להשיג בין בני אדם. בעלי החיים יכולים לסייע להפיג לחצים ובדידות ולהעניק תחושות חום ורוגע, אבל אין להם יכולת מפותחת לדבר ולדאוג בעצמם - ובכך אנחנו דומים
האירוויזיון מאחד מדינות ואנשים באמצעות השירה. המוזיקה מנתקת אותנו לרגע אחד מהתחרות, מהפערים, מהשוני, מהמאבקים ומהמלחמות. גם אם אתם לא מתים על הסגנון, כדאי לכם לצפות: ההפקה בתל אביב תרגש גם אתכם
בית היא מילה גדולה, אבל זה בעיקר המקום בו מרגישים אהובים. כשעוברים דירה, ישנו רגע בו המקום הבטוח שלך נעלם. כי בית מאפשר לצאת מאזור הנוחות, וכי האנשים בו גורמים לך להרגיש אתה. אז למרות שבית הורי הוא לגמרי גם שלי, אני מאחלת לעצמי שיום אחד - אהיה עצמאית
תל אביב היא כמו ניו יורק או לונדון או מדריד - רק של ישראל: יש בה אנשים מכל הסוגים, היא מודרנית ומכילה, ומאפשרת סוגים שונים ומגוונים של התבטאויות. אם תפסיקו לרגע לדבר על הפקקים ועל החנייה, יהיה לכם נהדר. מילה של לי
החל מכלי אבחון בעייתיים ועד לסטיגמות שהלכו והשתמרו עם הזמן: הרבה אנשים חושבים שנשים אוטיסטיות מצויות בתפקוד נמוך יותר בחיים מאחרות, אבל זה לא המצב. נשים וארגונים רבים מנסים לקדם את המצב, אך יש עוד דרך ארוכה עד לשוויון גם בקרב אוכלוסיית הצרכים המיוחדים
הרבה דברים בוחרים בשבילי ועל לא מעט מהם אין לי שליטה. היבט נוסף של "עבדות" לגביי, הוא הגוף שלי. הרבה פעולות פיזיות מאתגרות בשבילי שהן חלק חשוב מההנאה ומהחיים. המסר לחג? נצלו את החירויות שיש לכם
אני לא בטוחה שישנם כאלה הבדלים בין המפלגות המובילות בענייני חוץ וביטחון. גם בגלל זה אני יכולה להגיד, שמבחינתי מוקד העניין הוא התרומה לאוכלוסייה האוטיסטית, לאנשים עם מוגבלויות ולאוכלוסיות המוחלשות בחברה
פחד זה משהו שקשה להבין, הוא יכול למנוע מאיתנו דברים שרצינו. למשל פחד הגבהים שלי שמונע ממני לטוס לחו"ל או לרדת במדרגות נעות בקניון. אבל יש לו גם תפקיד חשוב מבחינה התפתחותית. להתגבר עליו לא קל ודורש הרבה כוח רצון - אבל זה אפשרי. מילה של לי
לפעמים אנחנו רק רוצים להיות שותפים לסוד, לא משנה מה תוכנו. העובדה ששיתפו אותנו מעסיקה אותנו: כך אנחנו מרגישים חשובים. אנחנו רק רוצים לבקש להרגיש משהו, להרגיש חלק ממשהו, להרגיש שייכים
מאיפה הדחף להתחפש? אולי זה נובע מהצורך להיות מישהו אחר. תחשבו רגע, מתי במהלך השנה יוצא לנו להתנהג בפרעות? אנחנו מאוד רציניים ורציונליים לי גיא-רון מאמינה שבחג טמונה האפשרות להתנהג בחופשיות כמו שלא ניתן לנו בדרך כלל
העולם עסוק מדי בלהגדיר כל דבר ואני חושבת שהבניות מגדריות עושות עוול לשני המינים. מעבר לפמיניזם, עלינו לאהוב את כולם באותה מידה - גברים, נשים, אוטיסטים ואחרים. אנחנו בדרך לשנות את העולם וכדאי שהגברים יהיו חלק בלתי נפרד מכך. מילה של לי
השתמשתי בהרבה שקרים בחיי והעובדה הזאת העניקה לי מעט עצמאות, אבל לפעמים קל לשכוח את הנזק. השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו על המראה שלנו, על המעמד ועל הסטטוס החברתי, וגם על החיים שלנו באופן כללי, פוגעים באנשים שחשובים לנו, אבל קודם כל בעצמנו. מילה של לי
"הספורט ואני מעולם לא היינו חברים טובים. את צריכה להתגבר על הפחדים שלך. לאימונים הגעתי עם גישה מאוד שלילית, אבל לפעמים הגישה יכולה לשנות את ההרגשה". לי גיא-רון מסבירה איך הצליחה לאתגר את עצמה מחוץ לאזור הנוחות שלה - וליהנות מכל רגע
לי גיא-רון מסבירה מדוע הרכב חברי הלהקה, בעלי מוגבלויות שונות, הוא הכוח הכי גדול שלהם ומתרעמת על פרישתם מהתכנית בשל נוקשות מארגני האירוויזיון. לטענתה "מוזיקה אמורה להיות נטולת מוגבלות". מנקודת מבטה, להקת הכוכב הבא מעמידה בפנינו שאלות קשות
לי גיא רון חוגגת את יום הולדתה ומזכירה לנו למה אסור לחשוש מהחגיגות ותשומת הלב. לדעתה, היום השנוי במחלוקת עבור כולנו הוא ''הזדמנות להיפגש עם אנשים, לתקשר עם הסביבה, לספר חוויות מהשנה שעברה". יש סיבה למסיבה
ח"כ אמסלם כבר הספיק להתנצל על ה"עלבון" שלו, אבל אף שהוא בא לקלל - הוא יצא מברך. לי גיא-רון ואביה יורי חושבים שלח"כ יש עוד דרך ארוכה לעשות עד שיבין את האושר המשותף שלהם למרות ההתמודדות עם האוטיזם. "אנחנו אוהבים את החיים, גם כשהם נראים לא פשוטים"
אחרי שלושה שיעורים בלבד לי ובן זוגה לריקוד הופיעו יחד. לי מספרת כיצד חברה לא ידע לפנות אליה או לדבר איתה, אבל דרך הריקוד הצליח להתעלות על עצמו ואף ''עשה זאת בטבעיות''. לי מדגימה ערוץ נוסף לתקשורת, ללא מילים
אפשר למצוא דרכים להתגבר על הקשיים. הם לא תמיד יפים, לא צפויים, אקראיים ולא ידועים לנו. אבל החיים יכולים להיות טובים אם מביטים בהם אחרת. אני מתמודדת עם אוטיזם והחיים לא פשוטים עבורי אבל אני מתאמצת
כדי להביע את עצמי אני צריכה תמיכה משלבת, אבל הקול שלי בא מתוכי. למרות שהמשלבות שלי עוזרות לי, בסופו של יום אני קובעת את הטון לעצמי. ואולי, לפעמים, גם השקט שלי לא חלש יותר מהקול עצמו. מילה של לי
אני אוהבת את החופשה שלי: היא הזמן עם עצמי, עם המחשבות ועם המשפחה. אני פוגשת כך הרבה אנשים, שלא תמיד מקבלים. אני רוצה לטרוף את העולם, אבל מבינה את הקשיים, את חוסר ההתחשבות האפשרי ואת חוסר הסבלנות הצפוי. בכל זאת - מוטב להתגבר על הפחדים. מילה של לי
להעלות חיוך על פני אדם אחר, להכיר חבר חדש, לפגוש סופר מפורסם, להתראיין, לנסות אוכל חדש: כתיבת מטרות היא דרך מצוינת להערכת מצבך, אז לקראת סוף השנה האזרחית החלטתי גם אני לכתוב לעצמי רשימת יעדים - ואני מתכוונת לעשות הכל כדי לממש אותם | הטור של לי גיא-רון
הכתיבה היא הכל עבורי. היא מאפשרת לי לומר מה שאני רוצה, משחררת אותי ומובילה אותי להישגים שנותנים לי סיפוק עצום: כן, אני, לי גיא-רון האוטיסטית, כותבת טור שבועי. אתם רק צריכים להאמין בעצמכם | טור מיוחד לרגל יום ההתרמה של אלו"ט
נורא קשה להיפתח לבן אדם ואז הוא עוזב, אך אני יודעת שהכאב חולף ולאחריו הדברים ייראו אחרת. פרידות הן חלק מהחיים אבל יש בהן גם משהו טוב, כל אדם חדש מוסיף עוד ידיעות, עוד נקודת מבט עוד העמקה בדברים חדשים
יש לי הרבה קשיים בחיים, אבל אני לא צוחקת מהם. אני לא יודעת איך עושים את זה והייתי רוצה מאוד לדעת. קורה לא מעט שצוחקים איתי או לידי, אבל אני לא מבינה. אני רוצה להיקרע מצחוק כל היום ולהצחיק את מי שמסביבי. חוש ההומור של לי גיא-רון
הדגש על המראה יכול לגרום לתסכול בקרב אנשים. מי מחליט מה יפה ומה לא? ולצד זה, איפה ההתעסקות באופי והיכן הדגש על האישיות של האדם? יש דברים יותר חשובים, אז למה להתעסק בעיקר בזה? צריך להתמקד בטוב שיש לחיים להציע, לחפש אור ולא חושך
הייתי רוצה בית משלי, ילדים ובן זוג, כמו שכולם חולמים. הייתי רוצה ללמוד לעשות כל דבר בעצמי, לצאת לבדי מהבית של ההורים ולבקר חברים או סתם לשבת בים. עניינים שבשבילכם הם מובנים מאליהם. אבל זה לעולם לא יקרה באופן עצמאי
ללי גיא-רון נמאס שאתם לא מדברים איתה אלא מעל הראש שלה, היא לא אוהבת את המבטים המתנשאים והחסרי סבלנות שלכם. והכי מעצבן אותה? איך שכולכם מבזבזים את החיים שלכם. מילה שלי - טור תשיעי
אהבה אמורה להעיף אותך, לתת תחושה שהכל אפשרי. אבל מה איתי? גם אני רוצה משפחה משלי, ילדים. יש לעולם כל כך הרבה מה להציע, ואני לא מוכנה לפספס את זה. לי גיא-רון לא מתכוונת לוותר על ההזדמנות לאהבה
יש לי לא מעט חברים, כולם אוטיסטים. חברים שהם לא על הרצף לא באמת מתנהגים בחברות. חברים רגילים לא תמיד אמיתיים. להם אינטרסים. אני צריכה שיהיו שם בשבילי. החברים שלי פשוט אמיתיים
כשאני במים אני מצליחה להרגיש נורמלית. השקט מסייע לי להבין את העולם שבחוץ, בעוד שלכם הוא מסיים להתנתק ממנו. מה כל כך מיוחד בהם? אני לא יודעת, אבל מה בטוח שכשאני בפנים אני מרגישה התעלות. מצאו לכם את המים שלכם ואת מה שמייצר לכם רוגע
החלום האוניברסיטאי הוא חלום ישן שלי. אני מאד רוצה לדעת כל מה שאפשר על ספרות וכתיבה. זה נותן את הבסיס לכתיבה שלי על החיים. בפעם הבאה שאתם באוניברסיטה, אל תחששו, חפשו אותי ב'גילמן' בשורה הצדדית בכיתה. אהיה זו שצופה מהצד ואני מזמינה אתכם להשתתף בשיחה
חיי אינם קלים והם דורשים עוצמות רבות של כוח ונחישות, אך זה מה שמיוחד, בין היתר, בחיים שלי. אני רוצה לקוות שגם אחרים רואים בי "מאושרת". לא מאושרת יחסית אליי - מאושרת יחסית למושג ומשמעותו
אני משוכנעת שמוזיקה מגשרת בין אנשים, שפה בינלאומית מוכרת ואהובה על כולם, ואולי במיוחד עליי נוכח המגבלות שלי. כשאני זזה אני רואה דרכה, היא רואה אותי ויש בי תקווה שמישהו רואה אותי ומצליח למצוא את המילים שאני מחפשת | מילה שלי, טור שלישי בסדרה
חשבתם פעם כמה מילים אתם מבזבזים בשיחות סתמיות על שטויות, קללות וריבים? לי גיא-רון לא מדברת, לא יכולה לשיר עם הזמרת האהובה עליה, ולא יכולה לקרוא לכם ברחוב. אבל היא מבטיחה שיש גם יתרונות
אין טעם לחכות לתשובה ממישהו שלא יכול לענות וגם לנסות לפענח את הבעות הפנים שלי לא יביא אתכם רחוק. לי גיא-רון, בת 24, תל אביבית - ואוטיסטית, מגישה לכם את הכללים לדיבור - ולהקשבה. טור חדש
