חיים של אבא: גוי של שבת
בגלל התמימות והגובה, מכות של ילדים הן תמיד מתחת לחגורה. כל אב קנאי תומך בשמירת נגיעה, אבל לא להסתכל? כבר בגיל כזה? זה קצת מעליב. בכל זאת, מדובר בילדה שלי. למה ככה?

בגלל התמימות והגובה, מכות של ילדים הן תמיד מתחת לחגורה. כל אב קנאי תומך בשמירת נגיעה, אבל לא להסתכל? כבר בגיל כזה? זה קצת מעליב. בכל זאת, מדובר בילדה שלי. למה ככה?
בסוף הבנתי למה התכוונו בצופים עם "ה?י?ה נכון". ה?י?ה נכון להגיע לטקס חלוקת עניבות, ה?י?ה נכון להיות קהל בכתובות אש, היה נכון להקפיץ את הילדה בשבת לפנות בבוקר לטיול
הוא ילד ולפעמים לא בא לו לדחות סיפוקים, אז הוא מתחיל. אתה צריך להתמודד עם הרגע הזה בעזרת כל מה שעברת בחיים. כולנו מכירים, כולנו עברנו, אי אפשר להימלט מזה: הסצנה ברחוב
בגינה קיבלתי את המבט הראשון. "הוא נפל בטניס", הסברתי, ואימא אחת הסתכלה על הילד במבט מרחם והנהנה בחוסר אמון. "הסתבכו לו הרגליים", ניסיתי בטון מתנצל, לא מאמין לעצמי
הילדה הודיעה שהיא רצה למועצת התלמידים ואני גבהתי בעשרה ס"מ. הבת הגדולה שלי הופכת מילדה לחיה פוליטית. מיד מיניתי את עצמי לקמפיינר שלה. אם רק הייתי יודע מה מחכה לי
ג'ון ויין מנוזל קיים רק בקולנוע של החיים. הילדים מגיבים בהשתאות כשהם רואים איך אבא הופך מגבר חסון והחלטי לאיש דהוי וכפוף. אחרי שעה הם מבינים שתחיה וחוזרים לשגרה
הסימנים מתרבים - הם מתבגרים ואנחנו מזדקנים. הדלקתי את המחשב וגיליתי ששומר המסך החדש שלי הוא מייקל לואיס. חצינו את נקודת האל-חזור, הצנטריפוגות האלו ימשיכו להסתובב
אבות אוהבים לבלות עם הילדים בים בעיקר כי מדובר ב"שגר ושכח", הסגנון המבצעי האהוב עלינו. הבעיה היא שהחוף מחזיר אותך לגיל 21 ומפוצץ אותך בהורמונים, רק כדי להקיא אותך בחזרה כמבוגר האחראי שהורס את כל הכיף
המצב: הריאליטי המשפחתי מגיע לנקודת רתיחה אחרי רבעון שבו הילדים חוגגים עליך. המטרה: לנתק אותם מהטלוויזיה ולחבר אותם לחיים. האמצעי: טיול משפחות ברמת הגולן. התוצאה: ניצחון. הפסד. נו, העיקר שנגמר כבר
גברים הם מגרסת מזון ולא בטוח שהמשפט "תראו איזה יופי אבא אוכל" הוא מחמאה. אמנם אתה משמש דוגמה וגומר הכול מהצלחת שלך, של אשתך ושל הילדים, אבל רק דבר אחד ימנע ממך לגמור את החגים כמועמד לצנתור
מחנה האימונים המרוכז ליום כיפור נפתח כבר באוגוסט. הילד חייב להגיע ליום הקדוש והנורא כשהוא יודע לרכוב על אופניים. המחיר לא פשוט: גב שבור של אבא וסכנת פתטיות פומבית גדולה
אחרי ששמעון כהן פוטר הוא הפך להיות מורה, כמו גיסתו ריקי מחדרה. כזה הוא שמעון שלנו, עושה הכל לפי הספר. עכשיו הוא רק מחכה ליום שבו המדינה שלו תעשה גם משהו בשבילו
בטיול המשפחתי לירושלים הבין ארז מיכאלי כמה אמיתות כואבות. מבחינת הילדים שלו, מבוגר שאינו אבא = איש מעניין שלומדים ממנו. מבוגר שהוא כן אבא = זקן שממלמל עצמו לדעת
מכתב מהצבא המבשר על העלאה בדרגה יכול לנפח לך את החזה' אבל בדיוק כמו הרמטכ"ל או מפקד חיל האוויר, מבחינת הילדים בבסיס האם, אתה בקושי מומלץ לטר"ש
גברים קצת נרתעים משיפוצניקים. תמיד נדמה לנו שאלמלא העצלות היינו בונים לבד נישת גבס. מה שמרגיז באמת זה שהוא גבר-גבר, שמבין שאין טעם להתווכח עם אשתך, מה שלך לקח 15 שנה
כל הורה מכיר את הדילמה הזו, להגיד להם "כן" או "לא". סירוב יכול להוביל לפרצוף נעלב או מופע רחוב מביך של בכי וצרחות שגורם לך פתאום להרהר בלילה המענג ההוא עם אשתך
מ-"מתי נגיע?" מרתיח הדם, דרך "אבא, מותר לי?" המרגש ועד "למה הירח לבן?" המאתגר - נמצא גורם ההזדקנות היעיל במערב: השאלות של הילדים שלך. ארז מיכאלי מחפש תשובות
נסיעה עם הילדים באוטו היא כמו מלחמה קטנה - אתה יודע איך אתה נכנס אליה, פחות איך תצא. בסוף, כשכבר אין ברירה, מגיע נשק יום הדין - "אין ארטיקים כשמגיעים!". תהיו חזקים
אין הורה לילדים לפני תיכון שלא מכיר את זה. ב-1 ביולי אתה נפרד ממשפחת האדם ופוצח במרדף נואש אחר קייטנות, הפעלות וסבתות - כל דבר שיכול להעסיק אותם, בדיוק ליומיים
ארז ואשתו חגגו לילדה יום הולדת. היא בת 9. כל הורה יודע שזה לא יום אלא פסטיבל שנמשך שבוע ומאיים לקבל מעמד של חג לאומי. משהו בהשראת חגיגות ה-90 שנות שמעון פרס
כל הזהות והמוסר שפיתחת כל החיים מתנגשים ברגע עם הרצון להיות שם בשביל הילדה שלך. ארז מיכאלי הגיע הפעם לטורניר טניס של הקטנה והחלטת שיפוט אחת הוציאה ממנו את החוליגן
להמציא משחק דרך לילדים לא שונה מפיילוט בטלוויזיה. הוא צריך להיות פשוט ומכוון למכנה משותף נמוך. מיד לאחר שיצא לאוויר העולם הוא עומד במבחן האכזרי מכולם - הרייטינג
מסיבת סוף השנה של הקטנצ'יק בגן נראתה כמו עוד מסיבת עיתונאים של הנשיא אובמה. הילדים הנרגשים ישבו על הכיסאות הקטנים וההורים עמדו דרוכים. חייבים לצלם. כל הזמן
מאז שאשתו של ארז לקתה במקרה חמור של fit happiness היא הפכה לחיה רעה שיכולה להביט לטירוני גולני בלבן של העיניים. הוא, בינתיים, מובס ומותש, מכין שניצלים לילדים
ברגע שהילד שלך שואל אותך בפעם הראשונה על כדורגל, אתה מבין שההסבר שיוצא לך מהפה הוא כמו ביס מעץ הדעת בשבילו. הוא מגלה עולם חדש של טובים ורעים, בדיוק כמו בספיידרמן
פתאום, בלי הילדים, אתה מרגיש רזה ב-20 קילו וצעיר ב-20 שנה. מה עושים עם השפע הזה? אתה מנסה להיזכר איך חיית פעם, כשדינוזאורים הסתובבו פה ולבר רפאלי קראו תמי בן עמי
שבועות היה הפינאלה לחודשים בהם אלפי אבות התרוצצו כדי שהילדים יכירו את מורשת ישראל. הם היו הזרוע המבצעת של הדמות הפדגוגית בבית, אמא. אפשר לקרוא לזה גם גבירות ושרתים
אתה פס הייצור של אלה שנקראים "אזרחים שומרי חוק", אלה שמחזיקים פה הכול כדי שיהיה ליאיר ממי לקצץ. אתה חלק מהמטריקס, אבא'לה, ואתה לא זה שישמיד אותו. אז תעשה שיעורים
ארז מיכאלי הוא אבא לשני מלאכים קטנים, שקופצים לפעמים לביקור מגן עדן לגיהנום, בזמן שהוא רק רוצה להתרסק עם בירה מול "שובר שורות". מהיום, הוא יספר לכם על זה כל שבוע