חיים של אבא: האב, הבן ורוח הקודש
מכירים את זה שהילדים בשלב בו לאבא יש סולם והוא מגיע כמעט עד השמיים, ואבא הוא הטוב מכולם ואבא הוא הכי בעולם? יפה, אני שם. הילד מתלהב מגיבורי-על וממני באותה מידה, וטוב לי ככה
מכירים את זה שהילדים בשלב בו לאבא יש סולם והוא מגיע כמעט עד השמיים, ואבא הוא הטוב מכולם ואבא הוא הכי בעולם? יפה, אני שם. הילד מתלהב מגיבורי-על וממני באותה מידה, וטוב לי ככה
הטיול של אשתי לברלין העלה לי מחשבות מדכאות על כמה קל היה לחיות במדינה שבה חושבים קודם כל על בני אדם ורק אחר כך על כסף, וכמה מורחים אותנו כאן ומייאשים דור שלם. וגם על מילקי
בוקר אחד כשהילדה התארגנה לבית הספר ולא הייתה מרוצה מהתלבושת, היא פתאום פלטה "זה מכוער שרמוטה". לא האמנתי שהיא בכלל מכירה את המילה הזו. אחרי שנייה נזכרתי איך ולמה
ההורים שמוחים נגד שיר הסלפי או מופעי ילדים נוצצים הם קצת צבועים. גם הם עושים סלפי, מתהדרים בעברית עילגת, צופים בזבל שיש בפריים טיים, ולא ממש נוהרים למופעי אופרה
מתצפית על משפחות בכרמל במהלך סוכות, אין ספק שדור ה"אני" הופך לדור ה"למה אני??", ותכלית חייהם של הילדים היא לגרום לנו להתחרט על כמעט כל ניסיון ליהנות יחד. לפחות כולם סובלים ביחד
כשהתחלנו לשחק הרגשתי די דביל. בכל זאת, אדם בוגר, בעל משפחה, משכיל, עובד. אחרי שלוש דקות ושני שלבים, הבנתי שהמשחק הזה, כמו כל דבר אחר בחיים, הוא הרבה יותר ממשחק
לא פשוט העניין הזה של להיות הורים. ומכיוון שאנחנו בסך הכול בני אדם, יוצא שאנחנו מפספסים לא מעט, וגם אם אנחנו מאוד משתדלים. אנחנו טועים, מתרשלים ומזיקים. הגיע הזמן לומר סליחה
לכל הורה יש כמה משפטים שהוא חוזר עליהם שוב ושוב, למרות שהם ממש לא עובדים, וכל הורה חייב ללמוד לומר לילדים שלו כמה דברים שמהם הוא נוטה להימנע. ארז מיכאלי עושה חשבון נפש
זאת העונה הזאת בשנה של אסיפות ההורים. הייתי כבר בהרבה כאלה. זה תמיד אותו דבר: מתחילים בדיבור על חינוך וערכים גבוהים וגומרים ברזולוציה של סוג הבייגלה בטקס של חנוכה. למה זה קורה?
יום שישי בצהריים. אשתי ואני מביטים אחוזי אימה בילדה מתחילה לחצות, ובמכונית השועטת לעברה. היא לא יודעת מה מתקרב אליה, הנהג לא יודע מה מתקרב אליו, ואנחנו רואים את האסון מתקרב אלינו
עברתי את החופש הגדול כמו גבר. אז בנות, אל תספרו לנו סיפורים. אובמה כבר אמר את זה קודם, ואני חושד שרק בהקשר הזה, אבל הנה, גם אני: כן, אנחנו יכולים. אנחנו פשוט מעדיפים שאתן תעשו את זה
צריך להגיד את זה בקול רם ובלי להתבייש: הוא יקר, ארוך וחם, אבל אנחנו ההורים - כן, כולל אבות - אוהבים את החופש הגדול. זה אמנם לא קל, אבל זה בטוח יותר טוב מ-10 שעות של עבודה ופקקים
גדל לנו פה דור שקורא, אבל פחות. הרבה פחות. הם קוראים כתוביות בטלוויזיה, קוראים סמסים וקוראים קצת שטויות באינטרנט, אבל לא ספרים. תעצרו את ה-4 ב-100, הם רוצים לרדת
הילדה הפכה את הבית שלי לתחנת רכבת של חברות מכל הגדלים ומכל הסוגים, ואני כאן כדי לשרת,להגן ולהאכיל. בעיקר להאכיל. דבר אחד בטוח: כשהייתי בגילן היחס למבוגרים היה אחר
גדל פה דור שלם של ילדים שכולו פחד וחרדה, והוא לא מבין כל כך למה זה צריך להיות ככה. בשני צדי הגדר פסקול הילדות הוא של רעש פצצות ושום מרחב לא מוגן באמת
מכיוון שהחופש הגדול ממילא נמשך לנצח, ובחוץ יש צוק איתן, החלטנו להעביר את החיים האלה קצת אחרת ולשחק מונופול. זה הפסיק להיות כיף כשהמשחק התחיל להיראות ממש כמו החיים שלי
נסענו לשלושה ימים בכינרת כדי לנקות קצת את הראש מהמצב. "בכינרת יש אזעקות?", שאל הילד. הנחתי ידיים על המותניים, הורדתי לקול בס ועניתי לו שהוא יכול לרדת מכוננות
במשך שנים התנגדנו לסלולרי. פחדנו שאם יהיה לילדה סלולרי היא תהפוך לפאקצת אומייגד, ושהמשפט הבא שנשמע ממנה יהיה בעוד 15 שנה עם סמס בסגנון "היוש, אני מתחתנת". ואז הגיע סבא
גדל פה דור חדש שעבורו המושג שגרת חירום הוא לא אוקסימורון אלא מציאות. הגדולה חווה כבר מבצע צבאי שלישי, ועבור הקטנצ'יק מה שקורה כרגע זה לא יותר מסיקוול לעמוד ענן
אתם - שחוגגים לילד יום הולדת שנה עם מפעילה וקייטרינג, שסוגרים מתחם טרמפולינות רק כי היא בת 5, ומכסים את שמי הצפון במטס כדורים פורחים כשהילד בן 8 - תגידו, לא הגזמתם?
הנה משהו שהורים אבות, וגם אימהות לא יודו בו אף פעם בלי לראות עורך דין קודם: לא רוצים לשחק עם הילדים. לא תמיד. לפחות לא עכשיו, אולי אחר כך, בעוד שעה או שנה
הקריירה של אשתי הפכה אותי עם השנים לגבר שיודע להסתדר לבד, שמצליח לתחזק בהצלחה גם משק בית וגם פסאודו-קריירה משלו, גבר שיודע להסתגל לכל מצב. אבל אז הגיע המונדיאל
לא. אני לא מוכן להביא לילדים שלי כלב. אני לא מוכן להיות שמעון, השכן שלכם מקומה שנייה, שיום אחד הילדים שלו התלהבו מאיזה גור של גולדן רטריבר, וכבר שנים הוא עומד בגשם ובשמש עם שקית ביד
יום אחד כהורה מלווה לימד אותי שיותר קל להיות כורה פחם מאשר גננת. אתה חייב להיות מולטיטסקינג ברמה של טייס קרב, בעל סבלנות של שען חרש, סמכותיות של מג"ד בשריון ואמפתיה של כורסא ב"קשר משפחתי"
זה אולי המעוז האחרון של הגבריות הישנה, המאובקת, השעירה, זאת שמצדיקה באופן כלשהו, לפחות לכמה ימים בשנה, לגיטימציה לנקות את הראש ובה בעת להרגיש חשובים
כשהילדים נולדו היה לנו ברור שעברי, דבר עברית! היה נראה לנו שגוי וקצת פלצני לגדל את הילדים בסביבה דו-לשונית של וול סטריט פינת רחוב השוהדא. יכול להיות שטעינו בגדול?
השילוב בין פרידות מענקי תרבות שהסתלקו, טקסי יום השואה ויום הזיכרון, ניחום אבלים אחד והאזנה לעמיר לב, גרם לילדים שלי להתחיל לשאול כל מיני שאלות שגומרות לי את החיים
אני מרגיש שכאבא יש לי אחריות אם לא אחנך את הילדים לגשש החיוור, הרי שאני חלק מההשחתה התרבותית והחלטתי שעל גופייתי - הם ידברו גששית
קיוויתי שהאורח הבלונדיני שהגיע אלינו יהפוך את הצברים שלנו לקצת יותר גרמנים, גם על אוסטרים הייתי סוגר. אבל ההשפעה היתה הפוכה: ילד הפלא גילה די מהר שחוקים נוצרו כדי להפר אותם
אני חושב שיש לי יכולת ריכוז מרשימה, אפילו יש לי חלוקת קשב של אישה. אבל הבעיה היא שכמו כולם אני מופגז בטכנולוגיה שצריך להגיב לה מיד, ובילדים שרוצים הכל כאן ועכשיו
ההחלטה ליהנות מקצת ירושלים לפני חול המועד כמעט ונגמרה באל-אקצה 2, כשהבת שלי שאלה בלהט "אז אם יהודה ושומרון שלנו, למה אנחנו לא מגרשים את הערבים?". הפסח הזה עוד יהרוג אותי
שנים אני מנסה לטפח תדמית א-לה ולדימיר פוטין, לתת לילדים הרגשה שהם חיים עם גיבור-על, ופתאום, בוקר אחד, גרגיר קטן הופך את אבא שלהם לבוז'י
גברים אוהבים דברים ברורים: שחור או לבן, כאן או שם, מכבי או הפועל. בעולם שבו משתנות ציבוריות הולכות ונכחדות לאטן, היה נחמד אם לפחות השם הפרטי היה סוג של גבול מובהק
השנייה הזאת שבה הילד הולך מכות עם ילד אחר וכל אחד מחפש תמונת ניצחון בה בנו רוכן מעל יריבו ומוכן להוריד נוקאאוט, היא די מבישה אבל טבעית ומובנת. אחריה אנחנו הופכים מגברים לאבות
מרוב שאתה אבא אתה קצת שוכח איך זה להיות סתם גבר, מהסוג שהיית לפני שהפכת לחברת קייטרינג, הסעות ושירותי תיקונים של איש אחד. הפכתי ממרתה סטיוארט לאלק בולדווין לשעתיים
בנות 9 אמנם לא בנות 16 אבל כבר יודעות משהו על העולם הזה ובנות 16 חושבות שאם הוא רציני ואם הוא רק רוצה, ייתנו כל כך הרבה. אז שמור לי עליה, על אור עיניה, שמור מקום בלב
בגלל התמימות והגובה, מכות של ילדים הן תמיד מתחת לחגורה. כל אב קנאי תומך בשמירת נגיעה, אבל לא להסתכל? כבר בגיל כזה? זה קצת מעליב. בכל זאת, מדובר בילדה שלי. למה ככה?
בסוף הבנתי למה התכוונו בצופים עם "ה?י?ה נכון". ה?י?ה נכון להגיע לטקס חלוקת עניבות, ה?י?ה נכון להיות קהל בכתובות אש, היה נכון להקפיץ את הילדה בשבת לפנות בבוקר לטיול
הוא ילד ולפעמים לא בא לו לדחות סיפוקים, אז הוא מתחיל. אתה צריך להתמודד עם הרגע הזה בעזרת כל מה שעברת בחיים. כולנו מכירים, כולנו עברנו, אי אפשר להימלט מזה: הסצנה ברחוב
בגינה קיבלתי את המבט הראשון. "הוא נפל בטניס", הסברתי, ואימא אחת הסתכלה על הילד במבט מרחם והנהנה בחוסר אמון. "הסתבכו לו הרגליים", ניסיתי בטון מתנצל, לא מאמין לעצמי
הילדה הודיעה שהיא רצה למועצת התלמידים ואני גבהתי בעשרה ס"מ. הבת הגדולה שלי הופכת מילדה לחיה פוליטית. מיד מיניתי את עצמי לקמפיינר שלה. אם רק הייתי יודע מה מחכה לי
ג'ון ויין מנוזל קיים רק בקולנוע של החיים. הילדים מגיבים בהשתאות כשהם רואים איך אבא הופך מגבר חסון והחלטי לאיש דהוי וכפוף. אחרי שעה הם מבינים שתחיה וחוזרים לשגרה
הסימנים מתרבים - הם מתבגרים ואנחנו מזדקנים. הדלקתי את המחשב וגיליתי ששומר המסך החדש שלי הוא מייקל לואיס. חצינו את נקודת האל-חזור, הצנטריפוגות האלו ימשיכו להסתובב
אבות אוהבים לבלות עם הילדים בים בעיקר כי מדובר ב"שגר ושכח", הסגנון המבצעי האהוב עלינו. הבעיה היא שהחוף מחזיר אותך לגיל 21 ומפוצץ אותך בהורמונים, רק כדי להקיא אותך בחזרה כמבוגר האחראי שהורס את כל הכיף
המצב: הריאליטי המשפחתי מגיע לנקודת רתיחה אחרי רבעון שבו הילדים חוגגים עליך. המטרה: לנתק אותם מהטלוויזיה ולחבר אותם לחיים. האמצעי: טיול משפחות ברמת הגולן. התוצאה: ניצחון. הפסד. נו, העיקר שנגמר כבר
גברים הם מגרסת מזון ולא בטוח שהמשפט "תראו איזה יופי אבא אוכל" הוא מחמאה. אמנם אתה משמש דוגמה וגומר הכול מהצלחת שלך, של אשתך ושל הילדים, אבל רק דבר אחד ימנע ממך לגמור את החגים כמועמד לצנתור
מחנה האימונים המרוכז ליום כיפור נפתח כבר באוגוסט. הילד חייב להגיע ליום הקדוש והנורא כשהוא יודע לרכוב על אופניים. המחיר לא פשוט: גב שבור של אבא וסכנת פתטיות פומבית גדולה
אחרי ששמעון כהן פוטר הוא הפך להיות מורה, כמו גיסתו ריקי מחדרה. כזה הוא שמעון שלנו, עושה הכל לפי הספר. עכשיו הוא רק מחכה ליום שבו המדינה שלו תעשה גם משהו בשבילו
בטיול המשפחתי לירושלים הבין ארז מיכאלי כמה אמיתות כואבות. מבחינת הילדים שלו, מבוגר שאינו אבא = איש מעניין שלומדים ממנו. מבוגר שהוא כן אבא = זקן שממלמל עצמו לדעת
מכתב מהצבא המבשר על העלאה בדרגה יכול לנפח לך את החזה' אבל בדיוק כמו הרמטכ"ל או מפקד חיל האוויר, מבחינת הילדים בבסיס האם, אתה בקושי מומלץ לטר"ש