חיים של אבא: סליחה היא המילה הקשה ביותר
מסתבר שהתנצלות היא כבדה ומכבידה בכל גיל. אף אחד לא אוהב לטעות, ויותר מזה - להודות בטעותו. הבן של ארז מיכאלי לימד אותו השבוע שלאגו אין גיל
מסתבר שהתנצלות היא כבדה ומכבידה בכל גיל. אף אחד לא אוהב לטעות, ויותר מזה - להודות בטעותו. הבן של ארז מיכאלי לימד אותו השבוע שלאגו אין גיל
ארז מיכאלי ניסה להבין מה נשאר ממורשת רבין דרך הילדים שלו, והגיע למסקנה שבעיני שני דורות בישראל רבין הוא פלקט, שפעם בשנה צריך לדבר עליו כי חייבים וזה
ארז מיכאלי החליט לעשות את המעשה שחלק יגדירו כהכי מטורף שאפשר לעשות בתקופה כזאת - ונסע לאכול חומוס ברמלה. ועוד עם הילד שלו. אבל אולי יותר מטורף בכלל לגדל במדינה כזו ילדים?
המשימה: לשעשע את הילדים בימי החופש. המטרה: להוציא כמה שפחות כסף על כל המסביב. ארז מיכאלי לקח את הילדים שלו למופע של החלקה על הקרח ועל הדרך ניסה להתחמק מנקניקיות יקרות, פופקורן ב-50 שקלים וכוס מיץ ששווה את ערכה בזהב
זה לכאורה סיפור קטן ומקומי, אך למעשה סיפור גדול ובקנה מידה ארצי, כי אפשר לשער שבעוד הרבה מקומות בארץ יש בתי ספר שיש בהם אנטנות סלולריות או משהו אחר שפוגע בבריאות הילדים שמישהו הניח שם מחישובי עלות מול תועלת
למה תמיד אנחנו כהורים צריכים להרגיש רע עם ההורות שלנו ועם זה שאין לנו זמן לילדים או שאנחנו לא מחנכים למופת? השנה, ארז מיכאלי החליט שהילדים צריכים לבקש סליחה. רק שאין סיכוי שהם יעשו את זה , אז הוא כתב את הסליחות עבורם
מנהל טוב יודע לנהל את הזמן. וכך גם צריכים לעשות ההורים. במיוחד אם הילד שלכם מעל גיל שש. ארז מיכאלי, אבא לשני ילדים כבר גדולים מותח קו ומבקש מכם לעשות את אותו הדבר
זה כיף שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לשמור על קשר רצוף ואינטנסיבי עם יקירנו, אבל לפעמים גם נחמד שיש געגוע הדדי, ובעיקר נחמד לא להתקבל באדישות אחרי 4 ימים בנפרד מהילדים
אחרי קיץ שכולו אירוע כמעט ונפגע מתגלגל והילדים קרובים להכחיד זה את זה, החזרה שלהם למסגרות החינוכיות היא הקאמבק שכל הורה מאחל לעצמו. רק חבל שהמסגרות שלנו נראות כמו שהן נראות
אז ארז מיכאלי חזר הביתה. ללחות האיומה של אוגוסט, לכוס קפה שעולה 23 שקלים בנתב"ג ולעבודה. הו העבודה. מזל שהוא עשה את הנסיעה הארוכה בלי הילדים. הגירוש מגן עדן, הגרסה המהירה
רגע לפני שזה נגמר, ארז מיכאלי ניסה ללכוד את התענוגות הקטנים והגדולים שסיפק לו קיץ 2015, קיץ שהיה סוג של הצצה לחיים אחרים ביקום המקביל. התוצאה דביקה, אבל אמיתית
ארז מיכאלי קיבל הזדמנות להציג לבני הנוער אמריקאים את מפת האינטרסים במזרח התיכון, מקום בו כולם נלחמים בגלל דת, נפט ובעיקר בשל מחסור חמור בצל. מה שהיה חסר לו באותו הרגע זה פלקט עם ציור של פצצה וטוש מארקר אדום
אחרי כמה שבועות שארז מיכאלי ומשפחתו מזמרים שירי מסורת במחנה קיץ ציוני ורגע לפני שהילדים שלו הופכים ליהודים אוונגליסטים, הוא הלך לראות הופעה של U2. כך הפך הטרחן האירי השנוא לקרש הצלה מפתיע
ארז מיכאלי פיצח את השיטה. מצד אחד הוא ומשפחתו נמצאים במחנה קיץ, עם ערכים, חינוך בריכה ומדשאות, ומצד שני כל הטוב הזה נמצא באמריקה - הארץ שבה הכל מגיע באקסטרה לארג'. בבואה של חיים בבועה
אחרי שהתרגל לשבת 10 שעות ביום מול המחשב ולאור מנורות הפלרוסנט, ארז מיכאלי הפך להיות הגיבור של מחנה הקיץ וגם של הילדים שלו. הגילוי - כל מה שצריך זה רכב שטח, זיעה ומנגל אימתני
ארז מיכאלי ממשיך לשעוט בארה"ב עם המשפחה, והפעם הוא מגיע לתפוח הגדול רק כדי לגלות שמזג האוויר מחורבן ושצריך לשמור על הילדים בארבע עיניים. אבל אז מנהטן עשתה את הטריק הידוע שלה וכבשה גם אותו
ארז מיכאלי נסע עם משפחתו להדריך במחנה קיץ ציוני בניו יורק. דווקא שם, הרחק מהארץ הקטנה שהשאיר מאחור, הוא התחבר לאמונה, אבל בדרך שונה מזו הנהוגה בארץ. שבוע שני לגולה
האם בנות מתרגלות לשינויים טוב יותר מבנים? בזמן שהקטן כותב, מביים ומככב בדוקו-טלנובלה "לב שבור" רק בגלל שהוא צריך ללכת לקייטנה, הגדולה מתרגלת לחלום האמריקאי בקלות מטרידה. ארז מיכאלי מסכם שבוע ראשון בגלות
איך אפשר לטוס 12 שעות עד לניו יורק עם שני ילדים, כשלפעמים מספיקה להם רבע שעה בדרך לחולון כדי להוציא לי את הנשמה? ארז מיכאלי שרד, בקושי, כדי לספר
אם נערים על אופניים חשמליים מגלמים מדי יום התנהגות תוקפנית, זלזול בסיכונים, צפצוף על הכללים, חוסר לקיחת אחריות ובוז לסמכות כלשהי, מה אתם רוצים מאורן חזן, מירי רגב ועודד קוטלר?
מחאת המכנסונים אולי נראית כמו משהו איזוטרי, קייצי וכזה שיעבור בקרוב, אבל הנערות האלה נלחמות על ההווה שלהן ועל הדרך גם מגדירות את העתיד שלהן כנשים
מסתבר שקינון אינו קשור למגדר, אלא למצב מסוים שלוחץ על הקוד הנכון וגורם לנו לרצות לשנות אותו. לא חייבים להיות בהיריון, מספיקה גם כרס-בירה קטנה. כל מה שצריך זה להישאר קצת לבד
הבן של ארז מיכאלי נחת רע, רע מאוד, בגן המשחקים ושבר את היד. בין זעקות הכאב, הטפות הסבתות בגינה (בגלל זה לא משתוללים!) והלחץ, הוא הבין כמה דברים על אבהות, אהבה ודיקטטורה
זה לא משנה אם אתה אבא צעיר שמשאיר רבע משכורת בסופר על חיתולים ומזון תינוקות, או גמלאי שמרוקן חצי מהפנסיה בקרוז בקריביים - כללי האבהות חלים גם עליך
ארז מיכאלי צפה בסדרה "פאודה" ונזכר בגעגוע לערבית ששמע בבית סבו שפעם גם איכשהו התגלגלה לו על הלשון. היום, הוא יודע, הסיכוי שהילדים שלו ירצו ללמוד את "שפת האויב" היא כמעט בלתי אפשרית
החברים הגרמנים שלנו הגיעו לביקור ואפשר היה לעמוד מקרוב על הבדלים הדקים בין משפחה קטנה מגרמניה למשפחה קטנה מישראל. למרות שהורים הם הורים, בגרמנית זה נשמע ונראה אחרת
ארז מיכאלי נזרק לתוך מנהרת זמן, בה פגש את חבריו מספסל הלימודים בבית הספר. תוך כדי שהוא דיבר על החיים, ההורות והטיול האחרון שעשה עם משפחתו, הוא עצר לחשוב האם הטכנולוגיה הרסה את הנוסטלגיה?
ארז מיכאלי יודע שמה שהבטיחו לו ולהוריו לפני שנים, יישאר ככל הנראה בגדר הבטחה, ובמדינה הקטנה והמסובכת הזו לנצח נאכל חרב. סיפור של אבא ישראלי ששירת בצבא, איבד חבר והיום הוא הורה לילדים שלא מספר להם מעשיות
ילדים מבינים מהו מוות. אבל בישראל רוצים שגם ילדים רכים יתפלשו במוות, וכבר בגן הילדים חושפים אותם ללימודי השואה, שם נרדף לתיאור שטחי ורדוד של המאורעות, המעורר בהם בעיקר פחד ובלבול
אם יש משהו שיכול להזכיר לנו בפסח שכולנו עבדים של מישהו, כולנו ברגים קטנים שמרכיבים מכונה ענקית, זה בילוי במשרדי הממשלה. בעיקר כשהולכים לשם עם הילדים
זמן, כסף ושינה - אין. אשמה, דאגות ובלגן - דווקא יש. ארז מיכאלי מסכם מה זה להיות הורה בישראל, ואיך החירות כנראה תחכה לאנשים אחרים. פשוט כי לרוב ההורים פה, נותרה בעיקר העבדות
ארז מיכאלי לקח את כל המשפחה לאילת, רגע לפני שהמוני בית ישראל משתלטים עליה, וחזר בלי וידיאו שיימינג אחד. בדרך הוא גילה איך אפשר להפוך בארבעה ימים ממשלם מיסים שאוכל פיתה מול המחשב בעבודה. למלך הבריכה. וחוזר חלילה
הדור של הילדים שלנו אמור לתקן בעתיד את מה שאנחנו מקלקלים בהווה, אז כדאי שנסביר להם כבר עכשיו למה מערכת הבחירות האחרונה הייתה המכוערת, הרדודה, הצינית והמסוכנת מכולן
12 שעות, 4 משפחות, 21 שאלות, 7,433 תמונות משפחתיות, 3 קילוגרמים שהעלינו אחרי המנגל, מדבר אחד וקפה מציל חיים בסיום. ארז מיכאלי יצא לטיול משפחתי וחזר עם כמה תובנות
כבר חודשיים שהבן שלי מדבר על דבר אחד בלבד, הוא חושב על דבר אחד בלבד, הוא רוצה להיות דבר אחד בלבד. לכן היה ברור שבפורים הוא יכול להתחפש רק לדבר אחד
התחושה שמשהו חייב להשתנות, גרמה לי לפתוח את ספר ההדרכה "הורות עכשיו", ולחפש פתרון לבעיה הידועה בשם "אבא, אתה תמשיך לחפור ואנחנו נמשיך לעשות מה שבא לנו"
לא יודע מה סוד קסמה של קרין גורן אולי חיוך שובה ואבקת סוכר מעל אבל היא כרגע הגורו של הגדולה, שמקדישה את חייה לרידוד בצק ויצירת רוטב שוקולד מושלם
לאחרונה אני מקבל סימנים מהילדים שאני כבר לא מי שהייתי, והסביבה הקרובה רומזת שתאריך התפוגה שלי הולך ומתקרב
מאכזב שהאנושות הגיעה לירח והמציאה את הפלייסטיישן, אבל עדיין לא הצליחה למגר את השפעת, אך אין לנו ברירה אלא לחיות עם זה, כל חורף מחדש
"ילדים נתפשים כתמימים וטהורים, 80 אחוז מהזמן הם באמת כאלה, וקשה לנו להאמין שלפעמים הם מסוגלים לשקר או לרמות, אבל זה ככה", ארז מיכאלי שיחק עם הבן שלו קלפים וחזר עם תובנות מטרידות
כשהילד שלכם לומד בכיתה עם 30 מחשבים נישאים שמחוברים לרשתות Wi-Fi - נוצר אינקובטור של קרינה מסוכנת. מה עושים? מפגינים
הנסיעה לירושלים עם הילדים בעקבות השלג של סוף השבוע האחרון גרמה לארז מיכאלי לחשוב. אז הוא חשב - על פקקים, על סכנת החלקה, על גרביים יבשים וגם על איך המצב בעיר הבירה היה יכול להיראות אחרת
תאומים זה פי שניים יותר קשה, יותר תובעני, יותר יקר. פי שניים יותר עצבים, יותר לוגיסטיקה, יותר דאגה. והורים לתאומים נותנים לנו פי שניים פרופורציות לחיים
עזבו אותי ממחקרים רפואיים ואל תבואו עם אנליזות פסיכולוגיות: אני קובע פה בלב סדוק שאין דבר שמצער יותר הורים מאשר ריב קשה בין הילדים. ונראה לי שגם ההפך
זה נס שקיצרו את חופש חנוכה לארבעה ימים, ושנהנינו במסיבת חנוכה בגן, ושהשמנו רק שני קילו, ושאחרי כל הטיולים חזרנו הביתה בשלום. סיכום חג
החוק עונה בבירור על השאלה מאיזה גיל מותר להשאיר ילד לבד בבית, אבל החיים פחות ברורים בנוגע לזה. לפעמים יש אירוע שחובה להיות בו או שנתקעים בעבודה, ואז חייבים לסמוך על הילדים
בסך הכול רשמנו אותה לחוג ריקוד כדי שהיא תוציא קצת אנרגיות ואנחנו נוכל לטעון בעתיד שעשינו הכול למענה, אבל עכשיו הילדה מכורה, והקריז שלה ממש דומה לריקוד היפ הופ
אנחנו לא בני 20, ובבית מחכים ילדים שמזכירים לנו שהחיים חזקים מכל דוראן דוראן. אבל ללילה אחד, במועדון אחד, נטול ילדים, אשתי החזירה 150 איש לשנות ה-80 העליזות
מבחינתי התרבות פה היא של מדינה בהפרעה, הכול שוקע והכדורגל יחד איתו. מבחינת הבן שלי הכול פה זורח והכדורגל הוא השמש העולה. אחרי ביקור ראשון בבלומפילד ביחד, אולי הוא צודק
כולנו מנסים להסתגל לחיה החדשה שמסתובבת לנו בבית. כלפי חוץ היא עדיין אותה ילדה חכמה ושובבה, היא גם מעצבנת באותה תדירות. הכול נראה אותו דבר, עד שמתיישבים לאכול