ביקורת ספר

ארכיון הכתבות של ביקורת ספר40 כתבות משויכות לתגית זו

• המסע פנימה: ספרה החדש של אוריאן זכאי הוא מסע מרתק שמאבד כיוון

  "נפילת סוכר" מתחיל במסע מבטיח של גיבורה ישראלית באמריקה, ומתמודד לאורכו עם שאלות של זהות, שייכות וייצוג בספרות. למרות הפתיחה המרשימה והכישרון הניכר, הסיפור מאבד מיקוד ומותיר תחושת החמצה

• המקום שבו נעלמת הדרך: יפתח אלוני רץ מהקיבוץ אל נפשו

  "ספר הריצות" של יפתח אלוני הוא יצירה מורכבת ורבת-פרגמנטים, המשלבת זיכרונות מהקיבוץ עם תיאורי ריצה מרחבי העולם. למרות העיסוק בייסורים ובכאבי הגוף והנפש, הוא מציע גם רגעים של תובנה ויופי

• "זרים מעבר לדלת": בימים של חרדה מוחשית לבית, אפשר למצוא פה נחמה

  הנובלה של אילן עמית-פרוינד סוחפת ומקורית, רבת-עלילות ותהפוכות, ולמרות הנושא הקודר גם מהנה מאוד לקריאה. היא מצטרפת לשורה של יצירות שעוסקות בנושא החם של הספרות העברית בתקופה האחרונה: הפחד מפני אובדן הבית

• בין השדה לכוכבים: הספר הזה יוצא למסע נועז ושאפתני בעקבות רעיון הקיבוץ

  כשהייתה בת 30 בערך חוותה מירי גלעד זעזוע עמוק במהלך אסיפת חברים בקיבוץ. בספרה "השדה והכוכבים" היא יוצאת מהאירוע המצלק לכדי התבוננות חכמה ויפה ביסודות המצויים בלב צורת החיים הקיבוצית, עם המתח בין הכלל לבין היחיד ועם ההשתוקקות למחוזות אחרים

• שיא הסיפור מגיע בתחילתו, ובכל זאת הספר הזה נוגע ללב כל הזמן

  "בני טובים" של כנרת רוזנבלום נוטה ללכת לעיגול פינות ופשרה, וגם להכביר בהסברים שפוגמים קצת במסתורין. למרות זאת, הספר מלא ברגעים טובים, וצאתו אחרי אסון 7 באוקטובר עוזר למפות בעדינות את הטלטלה שחווינו

• "פרזיט" היא סאגה של אי התאמה הכתובה בכישרון רב, דמיון וחוש הומור נוקב

  על פני 190 עמודים מחכך בועז יזרעאלי רווק תל אביבי סמי-מיזנתרופ באנשי יישוב קהילתי מואר וניו-אייג'י. על אף חזרתיות מסוימת וחשיפת התמה המרכזית כבר בעמודים הראשונים, "פרזיט" חומק ממהמורות ומטעין כל פעם מחדש עוד אנרגיה בזכות כמויות נדיבות של הומור וסוף חכם

• הביוגרפיה של א.ב. יהושע ממחישה עד כמה חסרונו עדיין מורגש

  "שליחותו של א.ב. יהושע" של אבי גיל הוא ספר מורכב ועשיר, שמלבד חריקות קטנות בולטת בו העובדה שנכתב ביד אוהבת ורגישה. יד שמקפידה להחיות את עולמו של הסופר החכם ועתיר הדמיון

• אחרי עשורים של חרדה, הספר הזה גרם לי לרצות לצאת להרפתקה

  מהמקום האפל, הירוד, המדוכדך, המלוכלך, חסר הכוחות, מתאר יונתן ברג בספרו "בין יבשות" כיצד הוא יוצא שוב ושוב למסעות בכל רחבי העולם, כדי לנסות להצית בעצמו מחדש את האש שכבתה. כתיבתו העזה והחיה כמעט דוחקת בקורא לצאת למעין מסע פרטי משלו

• "הפיצוצייה שהשתגעה": ספרו של יוני להב לוקח את המוכר ומרומם אותו

  יוני להב, תסריטאי ב"זהו זה" ו"נייס גיא", פולש לראשונה אל תחום הפרוזה ומזמין את הקורא להיכנס לעולם פנימי מבועת ומצחיק. מעין טיול מאורגן אל תמהוני העיר, אל השוליים הפרועים והיצורים הפנטסטיים, המדומיינים והלא מדומיינים שסובבים ברחובות

• העונג, ההנאה, המוות וההתכלות: הסקס בספרות העברית עולה מדרגה

  הספרות העברית מנהלת מערכת מורכבת עם תיאורי המין והמיניות. משהו בה נשאר מבויש ומנוקד בלא מעט הסתרה ורגשות אשם. הגיליון החדש של "מאזניים" מטפס עוד שלב בסולם הרעוע הזה, ממחיש שלא תמיד רק אזכור מתריס כשלעצמו של איברי מין יכול להזרים הרבה דם במרחבי התעוזה

• "מקלט": אוסף הסיפורים על 7 באוקטובר מזכיר שגם לשתוק זה מספיק טוב

  לרגע אין ספק בכנות הכותבים של "מקלט: אחרי ה-7 באוקטובר", קובץ הסיפורים הקצרצרים כושל במשימה לגבש טקסט בעל איכות אמנותית. הוא נשען על אירוע כללי, קשה ומזעזע ככל שיהיה, וכמעט ולא מורגשת בו אותה חוויית יסוד פרטית שהרעידה את נפשו של הכותב

• הכתיבה של קובי ניב מתרחשת תמיד בדציבלים גבוהים. זה טוב וגם רע

  בספרו "אי.טי ואמנות אהבת הקולנוע" ניכר שכשקובי ניב אוהב משהו, ברור שהוא אוהב, וכשהוא שונא ואפילו מתעב, קשה לפספס את זה. יש בזה יתרון כי ניכר שהכתיבה שלו נובעת תמיד ממעורבות רגשית גדולה, אך לא פעם הנחרצות הזאת מרתיעה. עם זאת, המכלול מרתק, קולח וסוחף

• חנוך לוין לא תמיד עומד במבחן הזמן אבל תמיד רלוונטי למציאות שלנו: ביקורת ספר

  הספר "חנוך לוין: בלי פסיכולוגיה, בלי שטויות" של מולי מלצר מדגים כיצד הדמויות של המחזאי נותרו דו-ממדיות פעמים רבות, ועם זאת מוכיח שוב עד כמה יצירתו היא מפתח חשוב להתבוננות מעמיקה בחיינו כאן ועכשיו

• "ופתאום בוקר": הספר החדש של נעמה דעי מלא ביופי ובעצב שאין לו שיעור

  נעמה דעי מצליחה ביד אמן ליצור לא רק "סיפור אהבה", כזה שמגשר על פני התהומות בנפש בין ה"אני" לזולת, ובין החללים והתהומות שנקובים בנפש היחיד, אלא גם לדבר על היכולת להתעמת, או להתגושש או להתפייס עם העבר - המשפחתי והאישי. כאב חתום בקופסה של בדולח

• "לא ממואר" מאת מוטי פוגל: ספר שאנחנו זקוקים לו עכשיו כמעט כמו אוויר לנשימה

  12 שנים אחרי טבח משפחת פוגל בשומרון, ובמקביל לטבח החמאס בדרום, יוצא ספרו של פוגל המורכב ממסות שעוסקות בילדות וביחסי האחים, בחיים בהתנחלות וביציאה ממנה. זהו ספר חכם. מעמיק מאוד. מקורי. ספר שמצריך זמן ומחשבה, והוא הכי חזק כשהוא הכי אישי

• "שלושה ימים בקיץ": ספרו של יוסי אבני-לוי מזכיר שהמילים הן כמו פצע וגם כמו תחבושת

  הרס וחורבן מולידים לפעמים גם יצירה טובה. משמעותית. חשובה. למילים יש יכולת להציע אופק אחר גם בימים קשים כאלה. "שלושה ימים בקיץ" עושה זאת, מתנהל בעדינות גדולה ונמנע מליפול למהמורות שמציבה לפעמים כתיבה על אסונות נוראים ומלחמה

• יד ענקים: הרומאנים של תמר גלבץ ושחר מגן שונים זה מזה, ובכל זאת קשורים בדרך מוזרה

  "האחרון" של תמר גלבץ נובר בנבכי נפשה בעודה מתמודדת על מחלה ממארת. "ארץ המנזרים" של שחר מגן פונה דווקא אל החוץ ואל המרחבים. למרות זאת נדמה שיש קשר סתום בין שני הספרים, שכל אחד מהם חוקר בדרכו המיוחדת את עניין הבדידות. שניהם גם ראויים לכל שבח

• מי הצייד ומי הניצוד: "מגלה החולשות" של ישי שריד יוצא נגד תוכנת פגסוס

  ישי שריד ממשיך ב"מגלה החולשות" את מה שהתחיל בספריו הקודמים - ניסיון לדבר על המותר והאסור, על מערכות שבהן פושטת לא פעם זוהמה מוסרית. בתוך הנוף המוכר של ספרות המקור, יש כאן התוויית דרך חשובה מאוד בשאלה על מה ראוי וחשוב לכתוב

• "ספרים מחוקים" של חיים וייס משיב את האמונה בכוחן המפצה והגואל של המילים

  בידיים אחרות עלול היה "ספרים מחוקים" להפוך רגשני וזול מדי, אבל פה בדיוק באה לידי ביטוי המיומנות והיד הבוטחת של חיים וייס, ומה שלא פחות חשוב - הלב שלו, שלא נעלם אפילו לשנייה בין המילים המונחות ערופות וחשופות על הדף

• "הנתניהוז": מה שמצליח ב"ארץ נהדרת" לא עובד בספר זוכה הפוליצר של ג'ושוע כהן

  ספרו של ג'ושוע כהן מתאר בלגלוג ביקור של בנציון נתניהו ומשפחתו, כולל הילד בנימין, אצל פרופסור יהודי בארצות הברית - מפגש בין היהודי הגלותי לבין ה-ישראלי. הספר אמנם לא מעשיר את המבט שלנו על המשפחה, אבל מצליח לומר משהו מרתק על יחסי יהודי ישראל וארה"ב

• אל המרחב: הלב פועם ב"חיילת" של פאולינה טוכשניידר, אבל נדמה שבמוניטור מהבהב רק קו אחד

  "חיילת" מקנה תחושה שאנחנו כלואים בנקודת מבט אחת, דורכת במקום. ברור שזה ניסיון ליצור הלימה בין התוכן לצורה, אבל מבחינה ספרותית מדובר בנקודת חולשה

• הסליחה והחסד: "שנות לימוד" הוא אחד מהטקסטים החשופים, אמיצים ונוגעים ללב שקראנו לאחרונה

  אנשי החינוך נוטים לפעמים לפאר ולרומם את המוסד החינוכי שהם עומדים בראשו. מעטים מתוכם מוצאים זמן, רצון וכישרון לתעד את ההתנסויות שלהם בין כותלי בית הספר, כפי שעושה גיש עמית בספרו, המתאר בעיקר קיום שברירי שמיטלטל כל הזמן בין רגשות של תקווה לייאוש

• "המקום שבו אני יכול להיות": ספרו של נסים מטלון מציג את המקור לרעיונות החינוכיים שלו

  במהלך כל הקריירה המקצועית שלו כאיש חינוך, מחפש מטלון עוד ועוד דרכים לשתול את תחושת הערך העצמי שכל כך חשובה לפיתוח של כל מתבגר או ילד, ובספרו הוא לא מחבר אותנו מיד אל החוויה האישית שלו כדי להסביר איך ממנה צמחו רעיונותיו

• מהנה ואפילו משעשע: הספר שמציע היכרות לא-שגרתית עם היצורים המשונים שחיו כאן פעם

  למרות כמה מעידות ממש קטנות, "היו פה לפנינו" מאת איל חלפון ורן ברקאי מציג את שלל העובדות והממצאים המדעיים "היבשים" על מיני אדם זקופים יותר ופחות שחיו לפני עשרות ומאות אלפי שנים, בדרך נגישה, קלה יחסית להבנה ועיכול ואפילו מתובלת בהומור. לכו למצוא אותו

• דווקא בזמן המגפה העולמית יש מי שהוכיח שבסופו של דבר לא הכל גרוע פה

  אם גם אתם איבדתם תקווה מהאנושות, ומגפת הקורונה רק חיזקה אצלכם את הטענה לפיה האדם הוא היצור האנוכי ביותר שמתהלך על כדור הארץ - הספר "המין האנושי: היסטוריה של תקווה" של ההיסטוריון ההולנדי רוטחר ברחמן הוא בדיוק מה שאתם צריכים כדי להחזיר את האמונה באדם

• פיתויים מסוכנים: העו"ד הזאת יודעת מה יגרום לכם להתגרש

  זוגיות היא מילה יפה שטומנת בחובה הרבה מאד הבטחות, אבל נישואים כמו באגדות אין לרוב האנשים. ההתפכחות תמיד מגיעה, ועכשיו השאלה מה עושים כדי לצאת מהצד השני של המהמורה ולא להתגרש. זה מסובך. עובדה - עורכת הדין רות דיין וולפנר כתבה על ספר

• מריל סטריפ בהיכון? ספר ההמשך ל"השטן לובשת פראדה" הוא כיף טהור

  16 שנים אחרי הספר הראשון, המחברת לורן וייסברגר יוצאת עם הספין-אוף המוצלח "השטן לובשת לולולמון", שמגולל את סיפורה של המזכירה של מירנדה פריסטלי - אמילי צ'רסלטון, שיצאה לדרך עצמאית. סיפור על שלוש נשים חזקות, שערורייה מסתורית ומפוקפקת - ומותג ספורט קנדי אחד

• הספר שמשמיע את קולן של הנשים שמתחרטות שהביאו ילדים לעולם

  נדיר לשמוע את סיפורן של נשים שחשות חרטה על הבחירה המשמעותית ביותר בחייהן. דוד רוזנטל קרא את הספר "בכייה לדורות" המציג לראשונה את נקודת המבט שלהן, והבין שתחושת החרטה לאו דווקא מאפילה על האהבה והחמלה לילד

• עלה גבוה מדי: "פקח" הוא ספר יומרני שמכור לשפה של עצמו

  ספר הביכורים של יהודה ויזן מנוסח בהקפדה פרפקציוניסטית שהופכת אותו לאתגר כמעט בלתי אפשרי לצליחה. בתוך כל ההתפלספות הזאת קשה להבין מהי הביקורת שהספר מבקש להעביר או האם הוא בכלל מעוניין שנבין לאן הוא חותר

• אהבה לא קונבנציונלית: "ילדים" הוא ספר טוב על אנשים שמתבגרים

  ספר הביכורים של תמר מרין כולל רומן לסבי אותנטי ורגיש ומטפל נהדר במאבקי כוח אינטלקטואליים ומגדריים. אם הדמויות בו היו רק עגולות ומפורטות מעט יותר, הוא היה הופך לספר יוצא מן הכלל

• עוד פעם אתה

  בני סיידא שוב מוציא ספר, הפעם על ארוחות מפנקות. תמר ביאליק מתרשמת ובכל זאת מעבירה את השרביט לבשלן אחר

• עסקים כמשל

  מחבר 'הסוד' כותב עוד ספר עצות, והפעם לחיים העיסקיים בתור יזם. הפעם משהו קצת התפספס

• ולתפארת תנורי ישראל

  עוגות השבוע של המגזין "לאשה" אוגדו לספר מתכונים, ארוע ממלכתי, לא פחות. תמר ביאליק מדליקה משואה

• קריאת ביאליק: הספר של ארז קומורובסקי

  תמר ביאליק הרוסה מ"שנה בצלחת" של ארז קומורובסקי. ספר שמלא בסיפורים אישיים מרגשים והמון המון חידושים

• קריאת ביאליק: על הספר "מיקה - תל אביב"

  הספר החדש של מיקה שרון מיועד לקונסיירים,לידענים. לטבחים מנוסים. כל השאר יכולים להשתמש בו כאלבום דקורטיבי לשולחן הקפה

• קריאת ביאליק: שף אישי

  זה לא שיהונתן גפן התחיל לבשל. ב"שף אישי" הוא פשוט מלווה בטקסטים מתכונים של חבר, השף יותם גבעול. תמר ביאליק נהנתה מהטקסטים, מהמתכונים פחות

• קריאת ביאליק: על הספר "אוכל של סבתא"

  הספר "אוכל של סבתא" של גיל חובב הוא רעיון נוגע ללב ויפהפה מאין כמותו ובו מתכונים עדתיים מקסימים וקלאסיים לצד כמה כאלה שלא בטוח שיש מי שרוצה לזכור

• לאמיצים, אבל לא רק להם

  ספר המתכונים של בית הקפה רביבה וסיליה מיועד לחובבי אפיה שרוצים לעלות מדרגה. ולמי שרק רוצה לדפדף: הטיפים מעולים והעוגות פוטוגניות

• יס סר

  סר טרנס קונרן, "ה"גורו" העיצובי הוותיק של לונדון, משיק עוד ספר בעברית, עם הדרכה איך לגור בבית שהייתם יוצאים אליו לחופש

• קריאת ביאליק - המנה העיקרית

  ספר חדש של בני סיידא הוא הזדמנות לתמר ביאליק לנסות ולפענח מה גורם לקונות להצביע ברגלים