כל תמונה חדשה של החטופים בעזה, עור ועצמות, מחזירה אותי לשואה
הייתי ילדה קטנה, רק בת שש וחצי, שוכבת על אדמת היער, רועדת מקור, קודחת מחום, רעבה עד מוות. ביום שפורסמו התמונות של אביתר ורום - פניהם החלולות, גופם הדקיק - משהו בי נשבר. ואז עולה שוב אותה שאלה - האם מישהו יבוא להציל אותם?