משהו אמר לי שהגרוע מכל עוד לפנינו. צדקתי
בין הדי פיצוצים, צרורות ירי וקריאות בערבית, אני ומשפחתי נאלצנו לברוח מהבית בבוקר 7 באוקטובר. כיום, העסק שבניתי בשתי ידי על סף קריסה, הילדים לא מתאוששים וסובלים מחרדות, וכל מה שנותר לי הוא תקווה שאוכל להחזיר את הביטחון למשפחה שלי | קול העוטף, פרויקט מיוחד
