קול העוטף

ארכיון הכתבות של קול העוטף24 כתבות משויכות לתגית זו

• לטור הזה אין סוף טוב. גם לסיפור שלנו לא יהיה

  תושבי העוטף משתדלים לחתום את העדויות על השבת ההיא במסר של תקומה. אבל מי בכלל יכול לדמיין עתיד טוב יותר? הילדים שלנו הפנימו: צריך להיזהר כשישנים, כי אין לדעת לאיזו מציאות נתעורר | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• מ-7 באוקטובר יצאנו שלמים, אך עם נפש מרוסקת. עד היום, אף אחד לא בא אלינו

  בבוקר השבת השחורה, אני ובני משפחתי חמקנו מהמוות פעמיים. איבדנו 100 מחברינו האהובים, יש לנו עדיין 11 חטופים בעזה, ואת מענקי האכלוס שאנחנו נסמכים עליהם מקצצים לנו. אני כועסת מאוד אבל הכעס לא יעזור לי, בחרתי ללמוד לסמוך על עצמי. קול העוטף | פרויקט מיוחד

• "אחרי 22 שנה בשדרות, אחרי 7 באוקטובר - הנה אנחנו מופקרים שוב"

  בממשלה גוזרים עלינו בכל דרך אפשרית לחזור לעיר: לאיום הרקטי, לסכנה, לקולות המלחמה הבוערים, בלי הבטחה מפורשת לביטחון - כי אין כזה באמת. שבענו מסיסמאות "יהיה בסדר" ו-"החלשנו את חמאס". מאסנו מלהיות בובות על חוט של מקבלי ההחלטות. קול העוטף | פרויקט מיוחד

• ההחלטה להחזיר את תושבי העוטף לביתם היא החלטה אומללה

  עד שאין ביטחון מלא, אנחנו לא יכולים לחזור לעוטף. עד שהחטופים לא שבים, אי אפשר לפתוח שם את מערכת החינוך. במשך השנים, המיגון הפך להיות הדבר החשוב ביותר מבחינת הצבא. ההכלה וההתגוננות הביאו את 7 באוקטובר. קול העוטף | פרויקט מיוחד

• אין נתיבות - אין תקומה

  בשבעה באוקטובר זרועות המדינה "פספסו" את הכניסה הקרקעית של מחבלי החמאס לשטח ישראל, ויצרו את אחת הטרגדיות הגדולות שידעה המדינה. ארבעה חודשים אחרי, והמדינה ממשיכה "לפספס" ברצותה לשקם את אותו אזור, רק בגלל סימון קו דמיוני שחוצה את הנגב המערבי בצורה רשלנית

• כולנו פגועים נפשית. רוצים להאמין שצה"ל יחזיר את הביטחון | קול העוטף

  מאז השבת השחורה אנחנו תושבי שדרות מפוזרים ברחבי הארץ. למרות הטרגדיה, רבים חיפשו את הדרך חזרה הביתה. אני לא רואה את העיר חוזרת למצבה הקודם, הרבה דברים ישתנו והשיקום יהיה ארוך. אסור לעצור את הלחימה, ספגנו מספיק על בשרנו ודי לנו | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• ואז נזרקת שאלת השאלות - האם תחזרו?

  הגוף הפיזי מסתגל והנפש עדיין מפורקת. בגיחות נדירות לתל אביב מבינה שנורמליות קיימת, שהחיוך הוא לא מתנה רגעית. והיום עובר וחולף לו, הלוואי שהחרדה לא תשתלט שוב, הלוואי שאחד לא ישלם בחייו בשביל המובן מאליו - לחיות פה במקום הזה | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• אין לנו בית, עיר שלמה בפוסט טראומה - אז איך נחזור?

  שדרות הייתה אמורה להיות המבצר שלנו, אבל אחרי 7 באוקטובר התושבים התפזרו בכל חלקי הארץ. הימים עוברים, שום דבר לא חוזר להיות כפי שהיה, והממשלה לוחצת שנחזור לעיר. תחושת ההפקרה חוזרת, האם תיתכן מציאות שהחיים בשדרות ילוו בתחושת ביטחון? | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• מקבלי ההחלטות שכחו לגמרי מנתיבות | קול העוטף

  נתיבות נמצאת בסך הכל כשבעה קילומטרים מרצועת עזה. על כן, הממשלה החליטה לא לפנות את הישוב, גם לא אנשים מבוגרים או בעלי צרכים מיוחדים. מזה ארבעה חודשים איננו ישנים בלילות, המלחמה מתרחשת מעל הראש שלנו. איננו מבקשים פינוי אך בהחלט מבקשים התייחסות

• ב-7.10 איבדתי הכל. נכון יצאתי בזול, אבל איבדתי הכל

  איבדתי את האמונה במדינה שמגנה על עצמה. איבדתי את האמונה באנשים כי לא כל החמושים במדינה באו להגן על תושבי העוטף. והגרוע מכל איבדתי את האמונה בעצמי, עדיין לא סולחת לעצמי שישבתי בבית כשכמה קילומטרים ממני אנשים נטבחים, נאנסים ונחטפים | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• אנחנו במלחמה מול חמאס - אבל אם לא נפתור את הסכסוך בתוכנו, נמיט עלינו גם את האסון הבא

  כמו מעשן שמודע לסכנה שבמעשיו ודוחה את הקץ, כך התעלמנו מהסכנות ודחינו את הקץ עד שקיבלנו ריאות שחורות בצורת בתים מפויחים ביישובי עוטף. אנחנו חייבים להחליט מה מגדיר אותנו כעם - ולייצר מדיניות ברורה כלפי האיומים שמעבר לגדר | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• דרוכים ומתוחים: ילדי בית הגדי כבר מבדילים בין הרעש של מסוק פינוי ותקיפה

  מושב בית הגדי לא מוגדר כחלק מהעוטף אבל ב-7 באוקטובר הגיעו המחבלים לפאתי המושב, ואלמלא תושיית כוחות הביטחון, זה היה נגמר אחרת. כעת ממתינים תושביו לתשובה האם הוא זכאי להגנה, וזאת תוך התאוששות מהטראומה הפיזית. לטראומה הנפשית - אין תאריך תפוגה | פרויקט מיוחד

• תושבי אופקים חוו טראומה שנחרטה לנצח בנפשם, בביטוח הלאומי מחפשים לחסוך

  עד היום אני לא מצליח להבין איך המחבלים הארורים עברו את מנגנוני ההגנה, והגיעו לעיר אופקים הרחוקה, אך אוזלת ידה של המדינה לא עוצרת שם. נבחרי הציבור שכחו את התופת שעברה על אופקים, ונפגעי החדרה מהעיר נותרים לבד, וללא סיוע | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• בממ"ד במקום בבית הכנסת: כך עברו עלינו שעות החרדה בשבת השחורה באופקים

  ביום שקרה הנורא מכל, בעלי היה במשמרת בעבודה, ואני לבד בבית עם ארבעת הבנים שלנו. כשהחלו האזעקות נכנסנו לממ"ד כהרגלנו, אבל הטלפונים שזרמו ללא הפסקה הבהירו לנו שהפעם זה שונה. 52 מתושבי אופקים איבדו את חייהם, ובהם אהרן פרש, שלימד את בנינו לקרוא בתורה

• מערכות המדינה קרסו. גילינו ששיקרו לנו במשך שנים

  כמעט 4 חודשים שאנו חיים מחוץ לבית בתנאים לא קלים. חדרים בגודל ארבעה מטרים על ארבעה מטרים והתחושה היא שמשרדי הממשלה לא מתפקדים. המערכת ממשיכה להילחם בנו ובוחנת מי מוגדר עוטף ולמי נכנסו מחבלים הביתה ולמי לא. אנו מרגישים שנותרנו לבד | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• איך נוכל לחזור? איך נוכל שלא?

  על אסונות כמו האסון שקרה לנו ב-7.10 אנחנו רגילים לקרוא בעיתון או לראות בטלוויזיה, אבל זה קרה לנו. הראש יודע שהדבר הנכון והאחראי יהיה לא לחזור. אבל הלב - רוצה הביתה. אנחנו דורשים ביטחון מלא בבית שלנו. אנחנו דורשים לא לפחד | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• לא דמיינו לעולם שנופקר לאנחות, ונאלץ לעמוד מול צמאי דם בידיים חשופות

  אנו אימהות לביאות, אבות גיבורים, וילדים שהפכו לחיילים ללא מדים. הרצון העז לבית ומאידך הפחד מהמקום לו קראנו בית, מקשה על חיינו. כבר 4 חודשים שאנו כפליטים במדינתנו - שנדמה כי שכחה אותנו | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• ערך החיים והביטחון גובר על הכל - רוצים הכרעה לתמיד

  ב-7 באוקטובר החיים שלי השתנו מקצה לקצה. כבר יותר מ-100 ימים שאת הבית הגדול שלנו מחליפים שני חדרים במלון נווה אילן - ולזה מצטרפת התחושה שבממשלה פשוט לא באמת מבינים את הצרכים שלנו. אנחנו עוד נחזור הביתה, אבל רק כשהשקט יחזור על אמת | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• משהו אמר לי שהגרוע מכל עוד לפנינו. צדקתי

  בין הדי פיצוצים, צרורות ירי וקריאות בערבית, אני ומשפחתי נאלצנו לברוח מהבית בבוקר 7 באוקטובר. כיום, העסק שבניתי בשתי ידי על סף קריסה, הילדים לא מתאוששים וסובלים מחרדות, וכל מה שנותר לי הוא תקווה שאוכל להחזיר את הביטחון למשפחה שלי | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• השגרה מסוכנת, היא תהפוך את החטופים לרעש רקע - ואסור לחזור אליה

  גם אחרי שבניי חזרו אלי מהשבי, טמונה ב"חזרה לשגרה" סכנה - אל תשכחו את האחרים שעדיין מוחזקים בעזה. אל תיתנו לאבי ילדיי, משתתפי המסיבה וחברי הקיבוצים למות על מזבח הכבוד הלאומי - דמותה של המדינה תלויה בחזרתם | | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• חברי הממשלה, בגדתם בנו. אנחנו, תושבי העוטף, מאשימים אתכם

  תמכתם בחמאס ואפשרתם למפלצת לגדול. מכרתם לנו ביטחון. ידעתם על המנהרות בעזה ולא פעלתם. ראיתם בנו אזרחים סוג ב' והתעלמתם מההתרעות על מה שעלול לקרות. אפשרתם לשואה שנייה להתרחש על אדמת העם היהודי. אנו דורשים: החזירו את החטופים ותתפטרו | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• דואגים לנו להכל. אבל החיים בחדר אחד יותר מ-3 חודשים מתחילים להיות קשים

  בחדר אחד של כמה עשרות מ"ר רבועים, אנו חיים עם האובדן של סבא וסבתא של סער הקטנה - אימה ואביה של אישתי. שאלות כמו "מה נשמע?" ו"איך אתה?", הן שאלות שפשוט לא נשאלות. אבל אנחנו נמשיך הלאה - לנו כהורים יש את החובה להבטיח עתיד טוב יותר | קול העוטף, פרויקט מיוחד

• מקבלי ההחלטות הביאו עלינו את שואת ישראל 2023. כעת לא ניתן להם להתקפל

  ב-7 באוקטובר התפכחנו מכל האשליות, ועכשיו אנו נלחמים על קיומה של ישראל. אני לא סומך על שיקול דעתם של מקבלי ההחלטות, שבמשך 23 השנים האחרונות כשלו והפקירו אותנו. לאחר שנסיים בעזה, נבחר הנהגה חדשה, ואז נבנה מחדש את הקהילות שנהרסו. קול העוטף: פרויקט מיוחד

• "מענק השיבה"? יותר כמו מענק השתקה - לא ניתן שיפקירו אותנו שוב

  יש מי שמנסה להניע את גלגלי המשק מחדש, להחזיר את תושבי העוטף הביתה. זה מקומם כל כך, כי האזור שלנו עדיין רחוק מלהיות בטוח. היינו בגופנו המוצב הקדמי של כל תושבי מדינת ישראל במשך 22 שנים. אנחנו רוצים הביתה אך רוצים לשוב לבית בטוח | קול העוטף, פרויקט מיוחד