הכתבה של ציון נאנוס על הכלבה מייקי שנפצעה קשה בעזה מרגשת כי אחרי יותר מ-100 ימים של סיוט זכינו לקבל הצצה למראה ולראות את עצמנו כפי שאנחנו רוצים לראות. זכינו לראות את מה ששווה להילחם עליו. את האנושיות הבסיסית שלנו
בכתבה קצרה יחסית, הציג ציון נאנוס את אחד מהפעילים הכי קיצוניים ואלימים מילולית של הליכוד זוכה לחיבוקים מצד בכירי המפלגה. זו לא הייתה כתבה צהובה, אלא להפך. חשוב שמצביעים פוטנציאליים של המפלגה ידעו שזה הכיוון שהמפלגה הולכת אליו
התרגלנו שמהדורות החדשות נמתחות כמו מסטיק עם יותר מדי "הצהרות מיוחדות" ופרשנויות של פירומנים מקצועניים, ואז הגיע ציון נאנוס והזכיר לנו שאפשר גם אחרת. הכתבה על הכלב "הופי" הציגה נושא חדשותי חשוב בצורה מרגשת ומרתקת, והיה בה גם מסר שחורג מגבולות העיתונות
אחרי שוואלה ברנז'ה ניסתה להבין מדוע ירון זליכה סירב להופיע לצדו של נחמיה שטרסלר, הצטרף לקלחת דורון צברי שכתב לאנשי חדשות 2: "הכיסוי שלכם את הגז הוא חרפה עיתונאית". ציון נאנוס לא נשאר חייב והשיב: "מדהימה הנטיה להפוך כל מי שלא מחזיק באג'נדה שלך לפושע"
צמד העיתונאים האקטיביסטיים יזכו בפרס הרשות השנייה על שם רחל פרימור על תחקיר מחירי רפואת השיניים הפרטית בישראל. למקום השני הגיעו ציון נאנוס וסמדר פלד
