זה הסיפור על משפחת זילברמן האשכנזית-חרדית של אבי, שגידלה שישה ילדים בבית בלי מים זורמים וחשמל, על הדוד "הפריבילגי" ישראל ז"ל, שנהרג במלחמת השחרור, על סבתי השכולה טובה, ועל הדוד "הפריבילגי" והמיתולוגי שלי מתי, שסיים קורס טיס בלי ידיעת ההורים
אומרים שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, אך ב"תמונת הנצחון" אבי נשר מספר את מלחמת השחרור משתי נקודות מבט - הישראלית והמצרית. הכפלת הפרספקטיבה מכפילה את העוצמה הרגשית ואת העומק של התוצאה, והופכת אותה מסתם סרט טוב לסרט עצום וחד-פעמי
אחרי מות בנו ארי, ובעיצומה של הקורונה, יצא אבי נשר לצלם את "תמונת הנצחון", סרטו הגדול ביותר ומן המרשימים שנעשו בישראל. בריאיון מיוחד לרגל צאתו בשבוע הבא, הוא מסביר למה החליט לספר את מלחמת השחרור מנקודת מבט מצרית
קצת לפני שבאב אל וואד הפך להמשך של נתיבי איילון, ולפני שנערים התגייסו לצבא של שי חי, עשרות בני גילם השתתפו בקרבות בלימה עקובים מדם ושילמו בחייהם. הסיפור שכולנו שכחנו, וחבל
השרידים אותרו סמוך לקיבוץ מלכיה שבגליל העליון ובמכון לרפואה משפטית קבעו שהעצמות שייכות ליותר מאדם אחד. בצה"ל בודקים אם מדובר בחיילי גדוד עודד שלחמו באזור ב-1948
"1948", ספרו החדש של בני מוריס, מתיימר להציג את מלחמת השחרור והנכבה מנקודת מבט ניטרלית, אבל עם איך שהוא מציג את הערבים כבר היה עדיף לקרוא לו "תש"ח"
