מעמדן של חוות בודדים רבות בישראל אינו מוסדר. חלקן זכו לתמיכה מהרשויות שסברו כי נוכחותן בשטח חיונית אבל לא קיבלו את האישורים הנדרשים להקמת מבנים. מעמדן של החוות ברמת הנגב הוסדר בתום מאבק משפטי אך לחוות שבצפון הנגב לא נמצא פתרון. אנה רויטמן מביאה את סיפורה
חוות הבודדים בנגב הן הגבול האנושי אל מול מלחמת הקרקעות שמתנהלת בין המדינה לתובעי בעלות למיניהם. הבעלות נקבעת ע"י המחזיק בפועל ולכן למדינה יש אינטרס לקדם הקמת חוות כאלה. האמנם? אנה רויטמן ביקרה בשתי מועצות - רמת נגב ומרחבים כדי לבחון את הנושא
הביקורות על חוות הבודדים החלו מרגע הקמתן: פגיעה בשטחים הפתוחים, חלוקת אדמות המדינה ונישול הבדואים, בין היתר. חנה יזרעאל מחוות כרמי עבדת, סבורה כי למטבע יש צד נוסף
המנהל תובע לפנות את חוות פיליפ, 62 שנים לאחר שהאדמה עליה הוקמה נמסרה לבני משפחת הירשברג. במקביל החליט בית המשפט להקפיא הליכים בתביעה דומה נגד חוות דרך היין
מנהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה לביהמ"ש בדרישה להורות לבעלי החוות לעזוב. "רוצים לתקוע מקל במפעל ההתיישבות הגדול והמצליח"
יוני שריר קיבל מפרקליטות המדינה דרישה לפינוי חוות הבודדים אותה הקים בנגב ובה הוא מתגורר עם משפחתו. עכשיו הוא עונה למני מזוז
משפחת יזרעאל נענתה לקריאה ליישוב הנגב, נאבקה בקשיים ושרדה, למרות הכל. עכשיו הפרקליטות מגרשת אותם. והמדינה איפה?
