נמאס להיות שקופה, נמאס להיות נזקקת, נמאס מזה שהחיים בידיים של אחרים, מבעלי דירות שעושים חישוב של כמה אנחנו "מקבלים מהמדינה", ולא של ההוצאות השוטפות שהתווספו מאז שהחיים עצרו מלכת. נמאס להרגיש לא בבית | מאבדים את הצפון, כתבה עשירית בסדרה
מאז 7 באוקטובר, חלה ירידה ניכרת בכמות מבקרי "תיירות הפנים" באתרי הצפון מסיבות שמיותר לציין. בטור מיוחד, טוענת גילה יעקבי גורביץ', תושבת האזור, כי "היום שאחרי" הוא היום - וקוראת לטייל ולעזור בחיזוק הצפון - "דווקא עכשיו" | מאבדים את הצפון, כתבה תשיעית בסדרה
למרות הסכנה, נשארנו ברמות נפתלי. בתפקידי כמנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, אני דואג לכל החקלאים שנפגעו מאז ה-7 באוקטובר. שטחים חקלאיים רבים הוכרזו כשטח צבאי סגור, ויש מחסור חמור בידיים עובדות | מאבדים את הצפון, כתבה שמינית בסדרה
אליעזר ביטון, תושב אביבים, מתאר את תחושותיו לאור המצב הביטחוני שהולך ומסלים. במאי 1970 התושבים חוו את אחד הרגעים הקשים ביותר כשמחבלים הפגיזו אוטובוס ילדים - 9 ילדים ו-3 מבוגרים נהרגו. חוסר הביטחון שחשו בזמנו עודנו קיים | מאבדים את הצפון, כתבה שביעית בסדרה
בביקור קצר בביתי מצאתי קריית שמונה ריקה ועזובה. לא היה חסר הרבה כדי שגם אנחנו נתעורר ב-7 באוקטובר למחבלי חיזבאללה ברחובות. רק דבר אחד יכול לשנות את המציאות המחרידה הזו | מאבדים את הצפון, כתבה שישית בסדרה
החינוך, הרפואה והתחבורה כאן תמיד לקו בחסר - וכשפרצה המלחמה, ואפילו ביטחון לא נשאר. אנחנו נלחמים על הדברים הכי טריוויאליים: קניות, בילוי עם בני משפחה, אפילו שינה בלילה. מתי המדינה תתעשת? | מאבדים את הצפון, כתבה חמישית בסדרה
לשמוע את הארטילריה כאילו הפגזים מתפוצצים אצלי בגינה. לחיות רק בשעות שבהן אין אזעקות. לראות את מצעד השרים שמבטיחים הבטחות, שברור שלא יקוימו. מיהרו לפנות אותנו כדי לקבל שקט, ואז שכחו מאיתנו | מאבדים את הצפון, כתבה רביעית בסדרה
אני יליד "דור הקטיושות". ידענו להבדיל בין פיצוץ רקטה לבום על-קולי בגיל 6, והחלפנו רסיסים בגולות בגיל 7. חצי שנה אנחנו מחוץ לבית, עם שכנים כאלה שזוממים לרצוח אותנו, רק פעולה חריפה ותקיפה של צה"ל תשיב אותנו הביתה | מאבדים את הצפון, כתבה שלישית בסדרה
מאז המלחמה, בפריפריה הצפונית בישראל, היכן שגם כך סובלים ממחסור חמור במשאבים - הפערים רק הולכים ומתעצמים. לימודים בהיקף 12 שעות בשבוע, ימים שמתבטלים בפתאומיות, ומורים שמתחלפים ללא הרף. והילדים? הולכים לאיבוד | מאבדים את הצפון, כתבה שנייה בסדרה
בקיבוץ חסרים 500 מטרים לעומת ישובים אחרים שפונו - כך נוצרה מציאות בלתי אפשרית, והרגשת הזנחה וזריקת אחריות מכלל הגורמים. המועצה שלנו ביקשה מכולנו לברוח, אבל כבר חמישה חודשים אין עזרה - ודווקא בזמן כזה | מאבדים את הצפון, כתבה ראשונה בסדרה
