בראש הדף אני כותב את שם הסיפור: "הרכבת לוושינגטון", ואחר כך מוחק וכותב "כלניות סגולות" ואחר כך שוב מוחק הכל ומתחיל לבכות כמו תינוק. אבא. אמא. לא נשארו לי מספיק מילים בשביל לסיים את הסיפור. דבר אלי. ספר לי חדשות טובות. תגיד לי משהו שירגיע. סיפור מקורי קצר
"אני מציאות צנועה, בת זוגו של חלום גדול" מאת גרמאו מנגיסטו מציג את העולם כפי שהוא נשקף דרך עיניה של ילדה אמיצה ערמומית ותמימה בת 10, שמתגוררת בקהילה יהודית-אתיופית קטנה הנתונה במשבר
"חוף הים של ירושלים" מאת עדו גפן הוא סיפור על הבדידות הרועמת של הזקנה ועל הרגע הבלתי נמנע של ההיפרדות
"אורז ועדשים" מאת מישל וקסלר מתאר את סיפורה של תלמידת ישיבה, המרגישה כלואה בגוף של גבר ומפתחת תשוקה לתלמיד אחר
