הכתיבה של מתן חרמוני בספרו החדש, "מחר אני יוצא מזה", מצוינת, לפעמים אפילו וירטואוזית. הוא כותב על הוויה מתפוררת, אלא שלא בטוח עד כמה הלב של הגיבור שלו ממש מתפורר. סיפור הקריסה שלו נשאר קצת חיצוני, לפחות עד חלקו האחרון של הספר
האנרגיה הפורצת, האירוניה המחוכמת, הקריעה המוקדמת, העיפרון המחודד והאש הבוערת. נסים קלדרון בוחר את עשרת הספרים הטובים של השנים תש"ע-תשע"ט, מענת עינהר ועד דויד גרוסמן
במפגש נוסף עם הסופרים המועמדים לפרס ספיר של מפעל הפיס, הגיב חרמוני לדבריה של אורלי קסטל בלום באשר לשכר הסופרים והתייחס לסוגיות נוספות. גם יאיר אסולין בפנים
"היברו פבלישינג קומפני" של מתן חרמוני לוקח את הקוראים לתרבות היידית של יהודי אמריקה בתחילת המאה ה-20. במצב רוח נכון - עוד תיהנו מזה
