מי שחושב שהקומדיה של כאן חינוכית היא פשוט איזה להיט "של הילדים", מפספס בענק. "האחיין שלי בנץ" חוצה גילים, הומור ומצב צבירה. השימוש המתוחכם של הסדרה בעלילות טיפשיות בצורה הנפלאה ביותר כדי להגיד משהו עמוק וחשוב על המצב האנושי, הוא כוח העל שלה
כאן חינוכית זכתה ב-20 מתוך 21 קטגוריות בטקס שערכה האקדמיה לטלוויזיה וקולנוע, שבו בלטו גם תכניות כמו "האחיין שלי בנץ", "להציל את חיות הבר", "סליחה על השאלה ילדים", "פרפר נחמד", "ילדי בית העץ" ועוד. יו"ר התאגיד: "זה מדגיש את חשיבות השידור הציבורי"
את מירב המועמדויות קטפה הסדרה "האחיין שלי בנץ" עם 15 מועמדויות ואחריה "מקיף מילאנו" עם 14 מועמדויות. "כאן חינוכית" מוביל עם 79 מועמדויות. נועה אסטנג'לוב מועמדת פעמיים על פרס השחקנית הטובה ביותר: על הדרמה 'מיוחדת' ועל תפקידה הקומי ב'האחיין שלי בנץ'
נערים שמופקרים לגורלם, שוטרים שמנסים לתפוס את עמיתיהם הסוררים, סדרות מוזיקליות שבבסיסן התחשבנות של הדור הצעיר עם זה שקדם לו, וגם הדמות הכי טובה בטלוויזיה. היבול הדרמטי הישראלי על המסך היה מרשים פחות מאשר בשנים קודמות, ובכל זאת הגיעו כמה יצירות בלתי נשכחות
"האחיין שלי בנץ" היא כל מה שאפשר לבקש מסדרה קומית: פרועה, אינטליגנטית ואפילו חתרנית לפרקים, שתצחיק גם מבוגרים. בפרקים קצרים, כיפיים ברוחם ומטופשים במידה, גיבוריה מדברים לנוער בגובה העיניים ומפרקים את המערכת החברתית של התיכון דרך העיניים של האאוטסיידרים
