חגיגות 60 השנה של "דוקטור הו" לא היו מושלמות, אבל כמה שהן מרגשות. הפתיח האגדי מתנגן, הטרדיס עפה בחלל הצבעוני, הדוקטור מגיח מתוך קופסת המשטרה הכחולה ומשהו בלב מתאחה. לרגע כל הצרות עוזבות אותנו ואנחנו חוזרים להיות קצת ילדים. כאילו אין בחוץ מלחמה
הצרה עם "מבפנים" היא שמדובר בסדרה שלא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה. היא מתחילה כמו קומדיה שחורה ועושה עבודה מצוינת ומעניינת, ואז בנקודת האמצע התסריט של סטיבן מופאט מאבד כיוון וכל היסודות שלו קורסים
עם שורת דמויות חדשות ומעצבנות, משיכות באף ותרחישים בלתי סבירים אפילו בשביל הדיוטות שכמונו, דרמת המתח הבריטית כושלת לעמוד בסטנדרטים של העונה הראשונה והמצוינת. לפחות הצילום והמוזיקה נותרו מרהיבים
