חלק ראשון מתוך חמישה של מצעד מאה סדרות העשור, כולל שתיים מהקומדיות הפופולריות והוותיקות של העשור, העדות הגדולה לממשק החדש בין הסטאר פאוור של הקולנוע לבין הטלוויזיה, סדרת אנימציה נפלאה שלא ברור למה עדיין לא עשתה עלייה, סדרת זומבים ענקית ועוד
כשהיא חמושה במכלול המלא של חולשות סדרות הגיבורים של יקום מארוול הטלוויזיוני, וכשתחושת מיצוי ושעמום נושבת מהגיבורה שלה כמעט בכל פרק, העונה השלישית של "ג'סיקה ג'ונס" מעיבה על המורשת של היצירה כולה
מצוקת הזמן בטלוויזיה רק הולכת ונעשית חמורה יותר, עם הרבה יותר סדרות מכדי שנוכל לצרוך, כך שהעובדה שאנחנו נאלצים לכלות את הפנאי היקר שלנו על סדרות מחורבנות או אפילו סתם בינוניות בשעה שיכולנו להקדיש את הזמן הזה למשהו אחר, מקוממת במיוחד. הנה לא פחות מ-16 כאלה
שלוש שנים אחרי שפרצה בסערה ובאומץ עם גיבורה ועלילה יוצאי דופן, שהקדימו את עידן MeToo#, סובלת העונה השנייה של "ג'סיקה ג'ונס" מחוסר אחידות. בעוד חלקה הראשון מסקרן ומותח, ניכרת נפילה מתח באמצעה שמקשה עליה להתרומם חזרה. וכן, חסרונו של קילגרייב בהחלט מורגש
הסדרה שהפגישה סוף סוף את ארבעת הגיבורים של ניו יורק - ג'סיקה ג'ונס, דרדוויל, לוק קייג' ואיירון פיסט - מתקשה מאוד לייצר רגעי התעלות, וסובלת מכימיה בעייתית בין חלק מגיבוריה. חיסרון בולט במיוחד הוא ההיעדר החוזר של נבל משמעותי ובולט שיהווה משקל נגד לגיבורים
סדרת הגיבורים החדשה ביקום המורחב של נטפליקס סובלת ממחסור בקונפליקט, גיבור אנמי וחסר כל תושיה, וסיפור שלא מוביל לשום מקום. מילא אם "אגרוף הברזל" הייתה פשוט גרועה, זה היה מספיק אמוצינאלי כדי להרגיש כלפיה משהו. אבל האמת היא שאחרי 13 שעות נשארנו עם שום דבר
להקת האינדי-רוק תגיע כנראה ב-2017 במקום ההופעה שתוכננה הקיץ. בנוסף "בנות גילמור" חוזרת לעונה בת ארבעה פרקים ארוכים (90 דקות כל אחד), ויש גם תאריך עליה. חובבי "ג'סיקה ג'ונס", מנגד, יצטרכו לחכות הרבה יותר זמן לשובה. לייב בלוגינג תרבותי
עכשיו, כשישראל סוף סוף שייכת רשמית לאומת הבינג' הבלתי מעורערת, תוכלו להתחיל לצלול את תוך המבחר שמחכה לכם בספריית התכנים של נטפליקס. שלפנו מתוכה כמה כותרים נבחרים שכבר הפכו ללהיטים גדולים בקרב המנויים הוותיקים. צפייה נעימה
הן מצחיקות, מקוריות, איכותיות ומוערכות ולכולן עוד מכנה משותף - כל הסדרות שמתוארות בכתבה שלפניכם אינן משודרות בישראל, וההפסד כולו שלנו
