"גיליין מקסוול: עושר מחריד" עושה שירות לפושעת: הוא מאפשר לה להישכח
אם זה הולך כמו ברווז ונראה כמו ברווז, זו כנראה האישיות המשמימה של אותו ברווז. כששני סרטי דוקו לא מצליחים לפצח את הדמות של גיליין, כשמחצית או יותר מהתיעוד הוויזואלי היא בכלל של אביה, וכשחלקים נרחבים נלקחו מהסדרה על ג'פרי אפשטיין, התוצאה מאוד לא מספקת